מדי שנה אני מוצא את עצמי באותה סיטואציה. פסטיבל דוקאביב לקולנוע תיעודי מתרחש בעיר הגדולה, מעמיד ליין-אפ של אינספור סרטי תעודה משובחים מכל העולם- השנה 117 סרטים בעשרת ימי הפסטיבל- ועקב מגבלות הפיזיקה של הזמן והמרחב אני נאלץ למקד את ביקורי בפסטיבל הנהדר, אשר מצליח לאצור סרטי תעודה חזקים, אסתטיים ומרתקים. בשנה שעברה הצלחתי לתפוס שם את תחת השמש: שנה בצפון קוריאה המאלף ואת סרטו המרהיב של פיאטר ז'אן דה-פו ארצם של הנאורים המציג שילוב תיעודי-עלילתי של חווית עזיבת צבא ארה"ב את אפגניסטן מנקודת מבטם של הילדים המקומיים.
