טראומת המקרבן הוא הנושא המרכזי של התזה שלי. מדובר במצב של סתירה מוסרית עמוקה בין התפיסה של אדם את עצמו לבין מעשה זוועה שביצע או היה שותף לו. החוקרת הישראלית רעיה מורג מונה חמישה מאפיינים של טראומת המקרבן בקולנוע ישראלי תיעודי, והיא מכנה אותם משברים. אני משכתי את כתיבתה אל הטלוויזיה הישראלית, ולאורה אני מנתח וחוקר את 'הנערים' (Our Boys, HBO, 2019), סדרה ישראלית שהעוקבים אחרי כבר קראו לא אחת אודותיה, עליה גם דברתי בכנסים באוניברסיטת בולוניה וב NYU.
 |
| פוסטר הסרט |
במרכז הסרט החדש של גורדן פיל (Peele) עומד מאלף סוסים מצטלמים בשם OJ (דניאל קלויה). הסיפור מתחיל כשחוות הסוסים שעוברת בירושה במשפחתו הופכת לאתר של מתקפות הזויות בהן סוסיו נשאבים בצרחות מצמררות יחד עם חול, וכל מה שלא מחובר לרצפה, אל תוך מה שנראה כמו צלחת מעופפת אשר מסתתרת בתוך ענן שלא זז בכלל במשך ימים ארוכים מעל איזה רכס קרוב.
פנינים אקדחים ועטלפים- היא עבודת רפרט במסגרת הסמינר 'חזרות ורימייקים בקולנוע' של פרופ' ענת זנגר, שכתבתי במהלך התואר השני בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה על שם סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב.
מאז הגיח לעולמנו, בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת בחוברת הקומיקס מספר 27 של הכותר Detective comics, דמותו של באטמן, איש העטלף (Batman) זכתה לאינספור עיבודים וגרסאות אשר יצאו תחת ידיהם של יוצרים ויוצרות שונים בחוברות וספרי קומיקס, בסדרות וסרטי אנימציה ולייב אקשן.
מאמר זה הוא עבודת רפרט, אשר נכתב במסגרת הסמינר: 'מחקרים עכשוויים בקולנוע, בטלוויזיה ובמדיה חדשה' בלימודי התואר השני העיוני בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. מרצה: פרופ' בועז חגין.
כבנה הבכור מעניין לגלות כי הפריים הראשון באיירון מן מציג, מכל המקומות בעולם, את מדבריות אפגניסטן, אותן חוצה שיירת ג'יפים צבאיים של צבא ארצות הברית. פריים זה כורך את הטרור והמלחמה בטרור כמוטיבים הראשים והמרכזיים אשר עתידים להוביל את היקום הקולנועי הזה בעשור הבא בעקבותיו, ומחבר בין הביטויים גיבורי על וטרור בקשר גורדי.
שמח לשחרר לצפייה ברשת את סרט הגמר שלי. מאור ואני קראנו לו תקופה ארוכה הילד הראשון שלנו, אבל למעשה מדובר בשיעורי הבית הכי גדולים, קשים ויקרים שעשיתי בחיי. עברתי עם הסרט הזה את אחת התקופות הכי מאתגרות שהיו לי בחיים. כל שלב ושלב היו אתגר קשה רגשית פיזית ונפשית. הרבה אנשים עזרו לי לעשות אותו. חלק היו נקודות אור מלאים בחמלה אהבה ורצון לעזור לתמוך, ליצור ולקחת חלק. חלק עשו לי חיים קשים וקצרו לי את החיים ודיללו לי השיער שעל הראש. מכל אחד ואחת למדתי, גדלתי, התחזקתי והכרתי את עצמי עוד קצת, גיליתי מה אני אוהב, מה אני לא אוהב, על מה אני מוכן להתפשר ועל מה לא. עבר כל כך הרבה זמן, הרבה מהציפיות שהיו לגביו התבדו. היום הייתי עושה הרבה דברים אחרת, וזה הסימן העיקרי לתהליך למידה. יום יבוא ואפרסם גם את היומן שליווה אותי בתהליך הפרה, ההפקה והפוסט. אז לבינתיים הנה הסרט שמכיל בתוכו את הכל. את העליות את הירידות, את החברויות, את הניסיון שניסינו לצבור במהלך הלימודים, את אילת אהובתי, ואת הניסיון הרציני הראשון לעשות קולנוע בארץ ישראל, בעברית. צפייה מהנה ותודה לכל מי שהיה חלק מהיצירה הזו, אם בשלבי הכתיבה, ההכנה, על הסט. תודה לכל מי ששם כסף עליו קרן גשר לקולנוע רב תרבותי - Gesher Multicultural Film Fund Dolphin Reef - Eilat Speedo עיריית אילת Sefi Nachmani Roi Kayzerman Noam Harari Yaakov Zada Daniel Asi Levi Ortal Marciano Netta Shalev Danna Levy Gal Dor Tal Sarig Michael Poretski Yotam Sadot Yonatan Regev Ella Schwartz Zohar Yamin Orit Zigdon Dar Galpaz Shir Hori Abu Sharon Leshem Gitay Aviv Nadav Leib Yaniv Duek Itai Schneider Efrat Corem וכל מי שלא הצלחתי לתייג. צפייה מהנה
Posted by Tal Malka on Thursday, July 9, 2020
א'
השיח סביב תרבות בימנו נע על
מישורים של טוב-רע, ככה זה שהקפיטליזם שולט, הכל נמדד באדום או בירוק. כותרות של
קליק-בייטים בישרו עם יציאת הסרט החדש של קוונטין טרנטינו 'הכי גרוע שלו עד כה'
ועוד כולי וכולי הערות של מבקרים ששוכחים שבסוף אומנות, כמו דגני בוקר, זה עניין
של טעם. אין באמת טוב או רע באומנות, יש אהבתי או לא אהבתי, לטעמי או לא לטעמי,
התרגשתי או לא התרגשתי. כדברי המשוררת; רק את עצמי לבקר ידעתי.
לאחר זכייתו בפרסי הסרט והשחקן הטוב בגלובוס הזהב, התיישבנו באולם גלובוס מקס בבאר שבע וצפינו ב'רפסודיה בוהמית' (Bohemian Rhapsody) סרט אמריקאי בבימויו של בריאן סינגר. הסרט הראשון לשנת 2019 אותו תפסנו בקולנוע (למרות שיצא ב 2018). מעבר לאקסטטיות המובנת בסרט מוזיקלי מסוג זה, המנסה לתעד את קורותיה של אחת מלהקות הפופ-רוק הגדולות בכל הזמנים (Queen) וסולנה בעל הקול האלוהי, פרדי מרקורי, מדובר בסרט הוליוודי מהנה שמהווה ספקטקל קולנועי ששווה לתפוס על המסך הגדול. ותודה לחברותי היקרות שהפצירו בי ללכת לראות אותו.
פעמיים הלכתי לצפות ב'דנקרק', סרטו החדש של כריסטופר נולאן (כתב וביים), בקולנוע. בתקופה הזו מעטים הסרטים שמצליחים למקסם את החוויה המתאפשרת לך באולם החשוך מול המסך הגדול. מעבר לכך, זה פשוט נהדר לחיות בתקופה בה ניתן לצפות בבכורות של אחד מגדולי הבמאים של זמננו בקולנוע. שתהיו מבוגרים תוכלו לספר לילדים שלכם שאת הסרטים של נולאן ראיתם בקולנוע.
גילוי נאות הכרחי- ספיידרמן הוא דמות הקומיקס האהובה עלי ביותר ואסביר למה. הדמות שיצר סטן לי בשנת 1962 ביחד עם המאייר סטיב דיטקו מכילה תפיסה פורצת דרך ושוברת מוסכמות לגבי מי הוא גיבור על. סטן לי לקח נער בן 15, העניק לו כוחות על בעזרת עכביש רדיואקטיבי אבל לא שם נולדה דמות הגיבור ספיידרמן. למעשה מדובר בגיבור העל הראשון שלא נהיה גיבור ברגע שקיבל את כוחותיו. בהתחלה משתמש פיטר פארקר בכוחותיו לטובתו האישית כדי להרוויח כסף. רק הטרגדיה של רצח בן דודו על ידי שודד שהוא לא התאמץ לעצור עוד כשיכל, הובילה אותו להבין את המשפט הקאנוני שכתב לו סטן לי: 'עם כח גדול באה אחריות גדולה' ולהפך לגיבור שהוא ספיידרמן.
חוקרים ותאוריטקנים של קולנוע עוד ידונו רבות בעשור השני של המאה העשרים ואחת, אל מול עינהם תקפוץ תופעת סרטי גיבורי העל אשר מלאה את האקרנים, ובעיקר המירוץ לכיבוש החלל בין Marvel ו- DC. שתי חברות הענק שמצאו את הצורך הפסיכולוגי של הקהל המצביע ברגליו וקונה כרטיסים, ומינפה אותו ליצירת אולפני ענק, סרטים עמוסי כוכבים ו CGI, ובעיקר באזז תקשורתי ודיגיטלי חסר תקדים.
מדי שנה אני מוצא את עצמי באותה סיטואציה. פסטיבל דוקאביב לקולנוע תיעודי מתרחש בעיר הגדולה, מעמיד ליין-אפ של אינספור סרטי תעודה משובחים מכל העולם- השנה 117 סרטים בעשרת ימי הפסטיבל- ועקב מגבלות הפיזיקה של הזמן והמרחב אני נאלץ למקד את ביקורי בפסטיבל הנהדר, אשר מצליח לאצור סרטי תעודה חזקים, אסתטיים ומרתקים. בשנה שעברה הצלחתי לתפוס שם את תחת השמש: שנה בצפון קוריאה המאלף ואת סרטו המרהיב של פיאטר ז'אן דה-פו ארצם של הנאורים המציג שילוב תיעודי-עלילתי של חווית עזיבת צבא ארה"ב את אפגניסטן מנקודת מבטם של הילדים המקומיים.
בנעורי הכרתי לראשונה את קהילת הקומיקס הישראלית. בזמנו פעלה חנות אחת, קומיקאזה, שישבה בברודצקי בתל אביב, ושלחה חוברות חדשות שהגיעו היישר מארה"ב לכל הארץ. אמנם בזמנו הייתי מנוי רק לחוברות של הכותר the Amazing Spider-man אבל עם הזמן והביקורים בתל אביב, התחלתי לקרוא אוגדנים וריצות של סיפורים על שלל הדמויות של החברות המיינסטרימיות מארוול ו- DC, והחברות הקטנות יותר. ואז עם תחילת עידן סרטי הקומיקס, לא היו מאושרים יותר וביקורתיים יותר מאשר קוראי הקומיקס עצמם.
סרטו החדש של אבישי סיון 'תיקון', דורש דיון עמוק ופילוסופי, על אינספור הנושאים העמוקים כתהום שהוא נוגע בהם דרך התוכן והצורה היחודים כל כך לסרט המופתי הזה: אלוהים ואמונה, חיים ומוות, תשוקה, מיניות, דימוי הגוף, יחסים שבין אב לבנו, מצוות, חסדים התורה. מרגיש שכדי לדבר על היצירה הזו צריך להקיף ולגעת בכל כך הרבה נושאים, ואנחנו מדברים על שעתיים סרט. דבר זה נולד בדיוק מהשילוב בין התוכן לצורה, בין התסריט לבימוי- בין המילים והפיכתן לאור מרצד על המסך הלבן המלבני.
כשהייתי ילד אני זוכר איך הבית תמיד נראה שונה כאשר התרוקן מיושביו. תחושה מוזרה של זרות. לעיתים מאיימת. עם ההתבגרות התחושה לא משתנה, אך הזרות גדלה בעיקר כאשר הנפש היא זו שמתרוקנת. ניכור, חרדה, פרויד כתב על כך רבות, על ההרגשה הזו שהבית המוכר הופך לזר- בגרמנית יש מילה שמתארת את התחושה הזו, לעברית היא מתרגמת כמאוים.
בסוף החודש, על הבמה הכי נוצצת בתעשיית הקולנוע, יתמודדו הסרטים הגדולים של השנה שעברה (2016) על אחד הפרסים החשובים, אם לא החשוב שבהם, בתעשייה זו. עם הכרזת המועמדויות, סרטו של דמיאן שאזל: 'לה לה לנד' (LA LA Land) המחזמר הצבעוני, מתמודד על 14 קטגוריות שהחשובה ביניהן היא הסרט הטוב ביותר (Best Picture). הסרט גם זכה בששה פרסים בטקס גלובוס הזהב בינהם פרס התסריט, הבימוי והסרט מיוזיקל/קומדיה הטוב ביותר.
