פעמיים הלכתי לצפות ב'דנקרק', סרטו החדש של כריסטופר נולאן (כתב וביים), בקולנוע. בתקופה הזו מעטים הסרטים שמצליחים למקסם את החוויה המתאפשרת לך באולם החשוך מול המסך הגדול. מעבר לכך, זה פשוט נהדר לחיות בתקופה בה ניתן לצפות בבכורות של אחד מגדולי הבמאים של זמננו בקולנוע. שתהיו מבוגרים תוכלו לספר לילדים שלכם שאת הסרטים של נולאן ראיתם בקולנוע.
 |
אושר גדול. ביום שני קמנו לשחר של יום חדש, בנקודת הזמן הזו יש הכי הרבה אנשים על כדור הארץ שהיו עליו משחר ההיסטוריה. אנחנו חיים בתקופה בה האנושות חייה בעולם תרבותי חסר גבולות, צופים וצורכים יחד את אותם מופעי תרבות כלל עולמיים דרך המסך הקטן שהפך למדורת השבט הגלובאלי- ולאחר מכן חוזרים לכיכר השוק, בין אם מטאפורית ודיגיטלית או גשמית ומציאותית, ומשתפים בהתרגשות וברגשות שהמופע העלה בנו, החששות, התהיות התאוריות והמסקנות.
גילוי נאות הכרחי- ספיידרמן הוא דמות הקומיקס האהובה עלי ביותר ואסביר למה. הדמות שיצר סטן לי בשנת 1962 ביחד עם המאייר סטיב דיטקו מכילה תפיסה פורצת דרך ושוברת מוסכמות לגבי מי הוא גיבור על. סטן לי לקח נער בן 15, העניק לו כוחות על בעזרת עכביש רדיואקטיבי אבל לא שם נולדה דמות הגיבור ספיידרמן. למעשה מדובר בגיבור העל הראשון שלא נהיה גיבור ברגע שקיבל את כוחותיו. בהתחלה משתמש פיטר פארקר בכוחותיו לטובתו האישית כדי להרוויח כסף. רק הטרגדיה של רצח בן דודו על ידי שודד שהוא לא התאמץ לעצור עוד כשיכל, הובילה אותו להבין את המשפט הקאנוני שכתב לו סטן לי: 'עם כח גדול באה אחריות גדולה' ולהפך לגיבור שהוא ספיידרמן.
בעוד שבועיים תעלה לשידור עונתה החדשה, והשביעית במספר, של 'משחקי הכס'. הסדרה ששנתה את התפיסה לגבי דרמות טלוויזיוניות והפכה לתופעה כלל עולמית- הרבה בזכות כוחן של הרשת והרשתות החברתיות והחיפוש אחר מקורות מידע, שיסבירו, יבארו ויפרטו את שלל הדמויות, המהלכים וקווי העלילה המרכיבים את האפוס הטלוויזיוני המורכב הזה.
אחת השאלות הגדולות שריתקו את הפילוסופים הגדולים בכל הזמנים היתה: מה היא המציאות? האם מה שאנחנו רואים אל מול עיננו, חשים באמצעות אצבעותינו, טועמים בלשוננו, שומעים ומרגישים, האם כל זה היא היא המציאות של החיים על הכדור הזה, או שהכל זו רק סימולציה אחת ענקית, תוכנת מחשב (ע"ע 'המטריקס' 1999) או השלכה של התודעה שלנו. על השאלות הללו לא אנסה לענות.
