גילוי נאות הכרחי- ספיידרמן הוא דמות הקומיקס האהובה עלי ביותר ואסביר למה. הדמות שיצר סטן לי בשנת 1962 ביחד עם המאייר סטיב דיטקו מכילה תפיסה פורצת דרך ושוברת מוסכמות לגבי מי הוא גיבור על. סטן לי לקח נער בן 15, העניק לו כוחות על בעזרת עכביש רדיואקטיבי אבל לא שם נולדה דמות הגיבור ספיידרמן. למעשה מדובר בגיבור העל הראשון שלא נהיה גיבור ברגע שקיבל את כוחותיו. בהתחלה משתמש פיטר פארקר בכוחותיו לטובתו האישית כדי להרוויח כסף. רק הטרגדיה של רצח בן דודו על ידי שודד שהוא לא התאמץ לעצור עוד כשיכל, הובילה אותו להבין את המשפט הקאנוני שכתב לו סטן לי: 'עם כח גדול באה אחריות גדולה' ולהפך לגיבור שהוא ספיידרמן.
התפיסה שגיבור לא נמדד בכוחו אלא באופי שלו מובילה כתמה מרכזית בעיצוב הדמות. ספיידרמן הוא לא הכי חזק. הנבלים שלו חזקים ממנו, אבל למזלו של ספיידרמן מתחת למסיכה נמצא פיטר פרקר המבריק. השילוב בין השניים יוצר דמות שבמקור שלה לומדת מתגברת ומתבגרת באופן מתמיד ולא מסתמכת על היותה חזקה/מהירה/עשירה באופן בלתי רגיל. תמה מרכזית זו של הדמות אומצה בחוכמה לסרט הזה.
עכשיו אפשר להתפנות לדבר על הסרט החדש: 'ספיידרמן- השיבה הביתה' הפקה משותפת של אולפני SONY וחברת הבית של איש העכביש (ורבים וטובים נוספים) MARVEL, בבימוי של ג'ון ווטס במאי צעיר בתחילת דרכו, בחירה מצויינת של ההפקה אשר כוונה מראש פנייה לקהל צעיר, הן מבחינת הליהוקים של הדמויות הראשיות, והן מבחינת הנראות של הסרט.
*אזהרת הספויילר- הניתוח והדיון מכילים פרטי עלילה מהסרט 'ספיידרמן- השיבה הביתה' ומומלץ לקרוא אחרי הצפייה*
אז את כל הסיפור המוכר של העכביש הרדיואקטיבי ודוד בן וכל הדרמה הזו חסכו מאיתנו ששת (!!!) התסריטאים של הסרט. באיפוס השלישי של הדמות בטייטס האדום כחול, נקודת הפתיחה היא בדיוק הרגע בו חוזר פיטר הביתה אחרי הקרב אליו גויס על ידי טוני סטארק, בסרט שהווה את הופעת הבכורה של ספיידרמן (בגילומו של טום הולנד): 'קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים'.
בסצינה הראשונה הסרט טוען את אדריאן טומס (מייקל קיטון) קבלן מקומי אשר זכה במכרז לפינוי ההרס ושאריות החייזרים מהקרב בניו יורק מהסרט הראשון של "הנוקמים"- במוטיב שלו להפך לנבל הסרט 'הנשר'- (הדמות השניה עמה מתעמת ספיידרמן בספרי הקומיקס). טומס נבעט מן החוזה לאחר שמוקמת סוכנת ממשלית ל"בקרת נזקים" בבעלות טוני סטארק עצמו. המהלך זוכה לפרשנות מצד אחת הדמויות "אלה שעשו את הבלאגן עכשיו יקבלו כסף כדי לנקות אותו". משפט קצר אחד שממקם את ה'נבלים' שלנו כאנשים פשוטים ממעמד צווארון כחול- בחירה משמעותית ועוד נחזור אליה.
ואז מתחיל הסרט. מארוול עולים עם הלוגו האדום הענק על רקע ביצוע חדש, ומרגש, לנעימה המזוהה ביותר של איש העכביש מהסדרת האנימציה משנות ה -60 של פאול פרנסיס וובסטר, הפעם בביצוע חדש ופילהרמוני על ידי המלחין מייקל גיאצ'ינו. ואז קטע הפתיחה של הסרט המהווה Vlog (Video-blog) של פיטר פאראקר. אפשר לצפות בו כאן
הקטע הזה בו נראה פיטר פארקר מתעד את הדרך שלו לקרב הגיבורים המתרחש ב 'קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים' פונה בראש ובראשונה לקהל הצעיר והאוחז בפלאפונים החכמים שבאולם. קטע בין ארבע דקות בסגנון מחוברים פינת סנאפצ'ט שאומר דבר ראשון- פיטר פארקר הוא נער מתבגר, בדיוק כמוכם. גם שהוא עושה דברים מגניבים הוא מצלם אותם ומעלה אותם. רק שהדברים המגניבים שלו לא מסתכמים בשרבוב שפתיים בחוף הים/מסעדה/חדר כושר/הפסקת בית ספר, אלא כזה שלוקח את הפלאפון שלו גם שהוא הולך להלחם עם איירון מן נגד קפטן אמריקה.
אותו מהלך בדיוק אשר בצע סטן לי כאשר הכניס את מהלך העלילה של הגיבור החדש לכותלי בית הספר התיכון- הפאנל הראשון בחוברת Amazing Fantasy 15# (כאמור הופעת הבכורה של ספיידרמן) מציגים את פיטר פארקר בשולי העמוד כאשר כל החבר'ה המגניבים מחפשים דייט לנשף, יורדים עליו וקוראים לו בשמות. הכל פניה לקהל יעד.
הקטע הזה קובע את הטון של הסרט, מדובר בסרט צעיר, רענן, כזה שמבין את העולמות בהם חיים בני הנוער. החל מהתוכן דרך הצורה. הפנייה הישירה של פיטר/ספיידרמן או בעצם טום הולנד בעצמו, אל המצלמה שהוא מחזיק ביד הופכת את הצופים לסוג של עוקבים של פיטר ובעיקר בעיקר מראה להם את עצמם. אחד הכוחות הגדולים של סרט הוא היכולת לגרום לכל אחד למצוא את עצמו בתפקיד הגיבור- או במילים אחרות: הזדהות.
אחרי הקרב ההוא טוני משאיר לפיטר את חליפת ההיי-טק ואינספור השדרוגים שרק מי שבנה את איירון-מן יכול לחשוב עליהם. ומבקש מפיטר להתעסק בשלו ולהיות ה friendly neighborhood spider-man- או בקיצור להוריד פרופיל. אז מה יעשה נער בן 15 באמצע קווינס עם כוחות על, חליפה משגעת שרק מחכה לטלפון מטוני סטארק כדי לשוב ולהציל את המצב? הולך לבית הספר. הסרט שמחזיר את פיטר פארקר לגילו המקורי- תחילת תיכון- ומושיב נער מבריק במוסד הארכאי והלא מעודכן הזה שנקרא מערכת החינוך שם הוא מתמודד בדיוק עם מה שנערים גילו מתמודדים: חברויות אמיצות, מלחמת הפופלאריות והמעמדות הבלתי פוסקת, אהבות ראשונות, ובין לבין סוד ענק על כוחותיו.
אחרי הלימודים כספיידרמן, הוא עוזר לזקנות אבודות, טווה קורים ובעיקר לומד את כוחותיו. עד שהוא נתקל בחבורת שודדי בנק המשתמשים בנשק עם טכנולוגיית חייזרים (מאותו קרב מהנוקמים 1). אז הוא מתחיל להתחקות אחר המקור של הנשק הזה עד שהוא מגיע לראש- מר טומס (קיטון) אשר כבר הספיק לבנות לעצמו חליפת כנפיים משודרגת ולגייס קבוצת בריונים יחד הם גונבים את הטכנולוגיה החייזרית מהמשאיות של הסוכנות הממשלית לפינוי הנזקים ומוכרים למרבה במחיר בשוק השחור- ובו בעת משתמשים באותה טכנולוגיה בכדי לגנוב מהממשלה.
בגזרת הליהוק חגיגה אמיתית, החל מטום הולנד אשר הצליח לגבור על שני קודמיו לטייטס האדום הכחול (טובי מקגוויר בטרילוגיה של סם ריימי, ואנדרו גארפילד ב'ספיידרמן המופלא' 1+2) ומצליח ללכוד את רוחו הקלילה של פיטר-ספיידי, דרך חבורת דמויות המשנה הסובבת אותו: נד (בגילומו של ג'ייקוב בטלון) חברו הגיק של פיטר ואיש סודו, דודה מאי שההפקה הצעירה ונתנה למרסיה טומיי שהתחברה גם היא לקלילות הקומית של הסרט ויש לה כמה מיני-סצינות טובות. ועד לגיוסו של דונלד גלובר (אטלנטה) לתפקיד קטן שנותן את אחת הסצינות הכי משעשעות ועמוקות בסרט כאשר ספיידי-פיטר מתחקר אותו.
את תפקידה של ליז, הבחורה הכובשת את ליבו של פיטר פאקר בזמן שספיידרמן מחבל לו בכל הזדמנות כדי לבלות איתה, תופסת הפעם לורה הארייר. בחורה יפה מאד ומרשימה, אבל את התפקיד הנשי האמיתי של הסרט לוקחת דמותה של מישל (בגילומה של כוכבת הילדים Zendaya). עם כמה שורות ביט קצרות וגישה חצופה-צינית-לא שמה עליכם קצוץ- מלאות בהומור וצ'ארם. רק בסוף הסרט אנחנו מגלים כי היא למעשה מרי ג'יין, ושתפקידה הולך לגדול משמעותית במהלך שלושת הסרטים (לפחות) שעוד מצפים לנו מצד הזיכיון המשותף הזה של Marvel את Sony- כי עם שם גדול באה אחריות גדולה.
הבחירה בקאסט צעיר משיב רוח רעננה על השמרנות של הוליווד. רב הדמויות עברו שינוי מבחינת הגזע/עדה שלהן: פלאש תומפסון הספורטאי הלבן המקניט את פיטר פארקר בבית הספר זוכה בסרט לגרסה ממקור דרום אמריקאי בגילומו של טוני רבולורי בתפקיד פוצי מעולה. Zendaya המגלמת את מישל היא חצי אפרו-אמריקאית חצי גרמניה בעוד במקור מדובר בדמות לבנה ג'ינג'ית. הקאסט הצעיר יוצר עולם צעיר, והסצינות הטובות ביותר בסרט מתקיימות בתוך התיכון בשכונות, שבהם הדמויות מתנהגות בכימיה נהדרת, מלאת אהבת חיים וקלילות, לצד סצינות דמרטיות בהן נקרע פיטר בין מחוייבתו המוסרית כגיבור על והפיתויים העומדים בפניו לחיות את חיוו כשאר בני הנוער.
ניו יורק, בפרט, וארה"ב בכלל היא מדינת מהגרים.כאשר הקהל משתנה גם על הסרטים להשתנות ולהראות את הדברים כפי שהם. לא מדובר רק בתקינות פוליטית- כפי שקראתי בכמה ביקורות חשוכות- אלא בהצגת העולם החדש שלנו כפי שהוא, צבעוני וחסר גבולות.
יתרה מכך, הכח עובר לדור הצעיר המוצג בצורה הטובה ביותר דרך האיחוד המרגש בין פיטר/ספיידרמן לנד הסיידקיק שלו, או כפי שהוא ממש רצה שיקראו לו- 'האיש כסא' (the guy in the chair) שעוזר לגיבורים. יחד הצמד הזה מצליח לפרוץ את המערכות המחשוב של סטארק אשר שולטות בחליפה. גם טומס, מצליח לפרוץ את הקודים המסובכים המטיסים מטוסים צבאיים ללא טייס. יש פה פניה נכרת לאחד הפחדים הגדולים של תקופתנו- עולם הסייבר.
גם נד וגם טומס, סך הכל אנשים מהשורה, מצליחים בעזרת מחשביהם האישים לפרוץ מערכות של ארגונים גדולים, צבאיים ובטחונים בלי הרבה בעיה. בדומה לאירועי מתקפות סייבר רבות מהתקופה האחרונה: במאי 2017 בוצעה מתקפה רחבת היקף באמצעות תוכנת 'קריפטולוקר' והשביתה בתי חולים בבריטניה ונפרצה ההגנה על משרד הפנים הרוסי, באוקטובר 2016 האקרים השביתו את המערכות של 'אמאזון', 'paypal' ו'טוויטר'. שלא לדבר על אדוארד סנודן אשר הצליח להדליף מידע על שיתוף הפעולה של google ו- apple עם ה NSA ואיסוף המידע על האזרחים. מדהים לראות את כל הפחדים של האנושות בסופו של דבר מוצאים את עצמם על המסך הגדול.
חשוב להיעצר על גיוסו של מייקל קיטון לסרט. קיטון חוזר לעולם סרטי גיבורי העל אחרי שפעם אחרונה ראינו אותו במחוזות אלה היו בסרטי 'באטמן' ו'באטמן חוזר' של טים ברטון בתפקיד ברוס וין/באטמן. בסרט 'בירדמן' של איניריאטו הוא ביצע את התפקיד של ריגן תומפסון על שחקן שעשה את הקריירה שלו דרך סרטי הקומיקס ועכשיו מחפש להמציא את עצמו מחדש כאמן עמוק ופילוסופי ולא רק כמכונת כסף ותהילה. והנה הוא חוזר ב'ספיידרמן השיבה הביתה' הפעם לתפקיד הנבל המכונף- 'הנשר'/אדריאן טומס.
בחירה מדהימה אחרי 'בירדמן', וגם תפקיד ענק שנותן לו כמה סצינות דרמטיות אמיתיות- כמו סצינת פתיחת הסרט המוזכרת לעיל, וגם הסצינה הראשונה בה נפגשים ספיידרמן והנשר פנים אל פנים- כאשר הוא מרצה בפני ספיידרמן על טשטוש הדיכוטומיה בין רעים לטובים (ראה ניתוח על פארגו). ספיידי מעמת את טומס על גניבה וסחר בנשק, וזה עונה לי כי טוני סטארק (יקירו) עשה את הונו בדיוק באותה דרך- סחר בנשק. קיטון, נשען על שולחן בחלל ענק, על השולחן מנורה אחת, ידו מחוברת לשולחן בקוריו של ספיידרמן והוא נשאר לעמוד שם, במונולוג עוצמתי המבקש להפסיק להתייחס לרעים כרעים ולטובים כטובים. אין דבר כזה.
את המהלך הזה, מנסה מארוול לבצע כבר לאורך הרבה מסרטיה. כבר ב'איירון מאן' הראשון נצבעת תדמיתו של טוני סטארק בצבעי אפור, כאשר הוא מציג את הנשקים שלו אי שם במדבריות רגע לפני שהוא נופל בשבי ארגון טרור, אשר למרבה האירוניה משתמש בדיוק בנשק שלו. שימו לב שלאחרונה הרבה מאד טקסטים קולנועיים וטלוויזיוניים מתייחסים לתמה הזו- טשטוש בין טוב לרע- ומציגים אותה וטעמי אחת הסיבות היא השחיתות הגלויה והסמויה בעולם מצד השלטונות, הגברת השקיפות וחשיפת צבעיהם האמיתיים של הטייקונים המנצלים את האדם הקטן, כביכול לטובתו.
הקפיטליזם הנצלני המנהל את העולם כיום מחלחל אל תוך סרטי הקולנוע ומציג את טומס כקבלן קטן, זעיר בורגני השייך למעמד הצווארון הכחול שאומר שהוא ממן את משפחתו ומשפחות עובדיו השכירים- אשר מגורש ממכרז בו זכה כחוק על ידי טייקון על (סטארק תעשיות- בבעלות טוני סטארק). דבר זה מוביל אותו לדרך רעה, כלומר שימוש באלימות/ כוחניות/ פלילים כדי להשאר שחקן רלוונטי במגרש המשחקים הכלכלי הנכבש לאיטו על ידי כוחות כלכליים ענקיים- בדומה למה שקורה בשוק העולמי כיום. אין עוד מקום לסנדויצ'יה קטנה בפינת הרחובות בקווינס ניו יורק, כאשר כוחות המחזיקים בעוצמה השקולה מבחינת הסרט ל"נשק חייזרי" שודדת את הבנקים ליטרלי אותם בנקים המחזיקים את ההון של אותם עסקים קטנים- דבר המוביל להתפוצצות העסק הקטן. אל דאגה בפינה הזו בטח יפתח סניף של טייקון אחר המחזיק בבעלותו את Starbucks או Subway.
ברשותכם אחזור אל התמה המרכזית של הסרט- הבנאדם שמתחת למסיכה. הסרט מדבר על כך שהחליפה לא עושה את הגיבור. לאחר שספיידרמן/פיטר נכשל בלסכל עסקת נשק גדולה על גבי מעבורת שנחצת לשניים עקב הטכנולוגיה החייזרית המדוברת והנסחרת, טוני לוקח מפיטר את החליפה וזורק לו את הרפליקה שלקח לו שלושה סרטים להבין: 'אם אתה כלום בלי החליפה הזו, אז אתה לא ראוי לה'. מייק דרופ, סטארק אאוט. נשארנו עם פיטר שבור הלב. הגאדג'ט שלו נלקח ממנו והוא נשאר 'רק' עם כוחות על, יכולת להידבק לקירות וטווי הקורים שלו.
נחוש מתמיד הוא יוצא למצוא את טומס/הנשר ולסכל את גניבת המלאי הממשלתי שעובר דירה למקום מסתור מסווג אי שם בצפון ארה"ב. בסצינת השיא, קבור פיטר/ספיידרמן, עכשיו עם חליפת הlow-tech החובבנית שלו, תחת ההריסות ומציג את אחד הפריימים המשמעותיים ביותר של ספיידרמן, ושתמיד חזרו בקומיקס- המסיכה האדומה גדולת העיניים קרועה על חצי מפניו וחושפת חצי פיטר חצי ספיידרמן בהשתקפות במים- בדומה לפריים של סימבה מביט באגם לצד רפיקי (תודה לעפרה על הרפרנס) ונזכר במהות שלו, אוגר את כוחותיו ומתגבר על המכשול העיקרי שלו- עצמו, ויוצא לנצח את הנשר.
בכל סרט ספיידרמן שיצא זכה עיצוב החליפה שלו לקיטונות מצד המעריצים. כעת באים מארוול, אשר מקשיבים יותר מכל לצופיהם, עיצבו חליפה מהממת שזכתה לאהדה נכרת מצד הצופים, אך בו בעת באה ואומרת: זה לא משנה איך החליפה נראת, כי לא על זה הסיפור. הסיפור הוא הבחירות שאנחנו עושים מתחת לחליפה. הבנאדם ולא האווטאר. הגיבור הוא פיטר, ספיידרמן הוא רק סיפור הכיסוי.
בסופו של דבר עם כל הרבדים האלה, 'ספיידרמן השיבה הביתה' הוא סרט נעורים כיפי, קליל ובעיקר בעיקר מצחיק. הרבה זמן לא צחקתי בקול באולם הקולנוע ביחד עם אולם מלא. נקודה שמחזירה את הרוח האמיתית לדמותו של ספיידרמן חד הלשון ומהיר המחשבה. המילה הרעה היחידה שיש לי לומר על הסרט הזה היא סצינת הקרב המרכזית בין ספיידרמן לנשר על גבי המטוס המתרסק, בה היה קשה מאד לעקוב אחר ההתרחשויות המצולמות בחושך בגובה רב וגורמות לכאבי עיניים שרק סצינות עמוסות CGI יכולות לעשות.
וכמובן, חשוב לומר מילה אחת על התופעה שאולפני Marvel הצליחו ליצור: ההמתנה לסוף רשימת הקרדיטים. את רוב הסרטים של מארוול לאחרונה ראיתי בקולנוע, ואני פשוט חייב להוריד את הכובע בפני האילוף המופתי שהאולפנים האלו הצליחו לעשות, כאשר הם מצליחים להשאיר את קהל המעריצים האדוק שלהם במשך כמעט עשר דקות של רשימת קרדיטים בשביל סצינות ההפתעה (Easter eggs) בסופן. גם הפעם, שווה מאד להישאר עד הסוף בשביל עוד כמה בדיחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה