ביום שבת האחרון הסתיימה העונה הראשונה של הסדרה 'כבודו' ששודרה ב-12 השבועות האחרונים בערוץ yes ho של yes- ערוץ סדרות המופת של החברה אם תרצו, שמשדר בין היתר את 'בית הקלפים', 'משחקי הכס' וכיוב. לשם ההשוואה 'תאג"ד' שודרה בערוץ yes Actionn. והבחירה הזו חשובה כי היא מקטלגת את הסדרה באופן מסויים עליו ארחיב את הדיבור בניתוח הזה.
* אזהרת הספויילר- הניתוח והדיון מכילים פרטי עלילה ומומלץ לקרוא אחרי הצפייה *
'כבודו' מציגה קו עלילה שמתעסק בתמות הגדולות של חוק מוסר וצדק. השלישיה האהובה על הדרמה לכל סוגיה, כשבמרכז הסיפור שי (ארז עובד), בנו של שופט בית המשפט השלום בבאר שבע מיכה אלקובי (יורם חטב), מעורב בתאונת פגע וברח מהצד הפוגע והבורח.
מהר מאד מתברר כי הפצוע האנוש הוא לא אחר מבנו של ראש משפחת הפשע , אסף בן-עטר בנו של אריה בן –עטר (דני שטג). מיכה מחליט להגן על בנו ובמהלך העונה משתמש בכל כוחותיו קשריו ותחבולותיו הבלתי חוקיות או מוסריות כדי לחלץ את בנו מהברוך. דרך תסריט מרשים העובר דרך הפללת משפחת פשע יריבה ופתיחת מלחמת משפחות פשע, עירוב קצין בצבא, שוטרים החוקרים ומתחקים אחר הפעילות הפלילית ועד לרומן עם עו"ד מתמחה, 'כבודו' מצליחה לרקום עולם אמין, חזק ומלא בתככים, שחיתות ואינטרסים שהקו בין הטוב לרע הוא אפור אפור.
כאן טמון כוחה האמתי של הטלוויזיה לעומת הקולנוע, והוא היכולת לספר סיפור רחב יריעה, אשר מתעמק לאין שיעור במהלכים של הדמויות לאורך זמן. 12 פרקי הסדרה, כ 40 דקות לפרק, מלווים את תהפוכות הגורל של כל דמות שמתקרבת לסערת האש שהוצתה עקב התאונה. כתיבה תסריטית כזו, שמתעסקת בעולם ולא רק בדמויות, משלבת את ההשלכות הקטנות והגדולות של כל החלטה שמתבצעת על ידי דמויות המפתח. כתוצאה מכך קורמות על המסך סצינות אלימות בטירוף- כי העולם הנידון הוא עולם הפשע חסר המעצורים. ושאני מדבר על סצינות אלימות אני מדבר על שריפת אדם, שפיכת שמן רותח על פנים, חיסולים בירי, אונס.
חברת yes אשר הפיקה את הסדרה, נתנה ליוצרים שלמה משיח (תסריט) ורוני ניניו (בימוי) דרור למאווייהם הסדיסטיים ואפשרה את השידור של תכנים כאלה בערוץ yes oh: "ערוץ המשדר סדרות חדשות ואיכותיות (בעיקר של HBO) בשעות הלילה. הערוץ משודר ברזולוציה רגילה ובהפרדה גבוהה באפיק 14" זה מה שכתבו על הערוץ בויקיפדיה. בעולם בו אנו חיים כיום כאשר מהדורות חדשות נפתחות בצילומי פיגועים ותיעודי מזוייעים אחרים של אלימות, כדי שסדרה תוכל לרתק צופים שחווים עליה אין סופית ברף הריגוש היא משתמשת בכלים כאלה בדיוק.
מזל שיש ערוצים שיכולים לשדר, כי 'כבודו' מצליחה לייצר סצנות אקשן חזקות ורגשיות עם אנסמבל מוצלח של ליהוק. יורם חטב בתפקיד מרשים מצליח לבנות דמות הנקרעת מיסודה, תום חגי בתפקיד אודי בן-עטר, האח שמנהל את ענייני המשפחה כשלוחה של אביו הכלוא, מצליח לצבוע את העבריין השקול באנושיות עמוקת רבדים לצד אכזריות קפואת דם. וביחוד אילנית בן יעקב המגלמת את רב פקד חנית רופוס, שוטרת במשרה מלאה ואמא טלפונית עם כמה סצינות מרשימות וביחוד סצינה אחת מצמררת בפרקים המתקדמים לאחר שהיא מופללת כשתולה של משפחת בן-עטר, כשהיא שרה לבנה את 'פזמון ליקניתון' מבעד לשפופרת הטלפון של תא המעצר.
השילוב שנוצר מליהוק נכון תסריט חזק ובימוי מדויק מצליחים לטשטש את הגבולות בין רעים לטובים, הצופים מצליחים ללמוד ולהבין את המורכבות שנושאת עמה כל דמות, מה נמצא על כף המאזניים. ומכאן אי אפשר להמשיך לדבר על הסדרה הזו בלי להתייחס לאמה הרוחנית 'הסמויה' (The Wire), דרמת הפשע בת שני העשורים של דוויד סימון ששודרה ב HBO והקדימה את זמנה.
שם כמו פה, ההתעמקות היא בעולם והדמויות המסתובבות בו, במקרה של 'הסמויה' בולטימור מרילנד וסוחרי הסמים השחורים from the hood מול השוטרים והבלשים. במקרה של 'כבודו' באר-שבע והפזורה הבדואית עם שופטים מושחתים, שוטרים ועבריינים יהודים וערבים.
'כבודו' ללא ספק מושפעת מה'סמויה' עד לתחבולות תסריטאיות של חשיפת שמה המלא של דמות רק בשלבים מתקדמים של העונה. וזאת לרב על ידי שימוש בדמות פונקצינאלית בעלת תפקיד ספציפי כדי לחשוף את שמה המלא. לדוגמה שמה הפרטי של רב פקד רופוס, מתגלה על ידי חוקר פרטי רק בפרק 11. בתחבולה הזו 'הסמויה' משתמשת רבות, והיא כלי נהדר בעולמות בהן אנשים מוכרים בעיקר בכינויהם, כמו בצבא, במשטרה, במסדרונות המשפט ובין עבריינים.
'כבודו' מצליחה לגעת במספר מוקדים, אך הסיפור המרכזי של העונה הראשונה כאמור מתמקד בתאונה ושילוב כל העולמות האלה בנקודות ההשקה הרלוונטיות שלהן עימו ואלה בעיקר המשטרה ומשפחות הפשע היהודית והבדואית שמולידות את הסצינות, והחיסולים, החזקות יותר בסדרה. כולי תקווה שבעונות הבאות ימשך הקו, כי כוחה של סדרה היא העולם שהיא מצליחה לייצר ושנשאר, לעומת דמויות שבאות והולכות ממנו- כמו בחיים.
אך התמה העיקרית שעולה מתוך הסדרה הזו, מעבר לטשטוש הדיכוטומי בין טובים לרעים שנעשה בטלוויזיה כבר זמן מה, היא תמה של אובדן ערכים או אובדן דמות אב אם תרצו. מוקדי הכח של המדינה נחשפים מדי יום ביומו במערומי השחיתות שלהם במהדורות החדשות והעיתונות. לציבור מחלחלות תחושות כי הכל רקוב שם למעלה ו'כבודו' מצליחה לגעת בדיוק בחור הרקוב הזה שבשן, בלי הרדמה ואומרת: כח מעוות עיני ישרים, שרידות בעמדת הכח והשררה היא היא המטרה היחידה. אם מישהו רוצה למשוך את הדימוי הזה למחוזות אחרים שיעשה זאת על אחריותו בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה