חוקרים ותאוריטקנים של קולנוע עוד ידונו רבות בעשור השני של המאה העשרים ואחת, אל מול עינהם תקפוץ תופעת סרטי גיבורי העל אשר מלאה את האקרנים, ובעיקר המירוץ לכיבוש החלל בין Marvel ו- DC. שתי חברות הענק שמצאו את הצורך הפסיכולוגי של הקהל המצביע ברגליו וקונה כרטיסים, ומינפה אותו ליצירת אולפני ענק, סרטים עמוסי כוכבים ו CGI, ובעיקר באזז תקשורתי ודיגיטלי חסר תקדים.
על השולחן הניתוחים ארצה להעלות הפעם את סרטה החדש של פטי ג'נקינס (מונסטר) וונדר-וומן, עיבוד קולנועי לדמות הקומיקס המיתולוגית מבית DC, בגילומה של המייצגת המקומית עתירת יחסי הציבור גל גדות שהופעת הבכורה שלה כדמות זו היתה בסרט מאשתקד באטמן נגד סופרמן בבימויו של זאק סניידר.
! אזהרת ספויילר- הביקורת והניתוח מכילים ספויילרים לגבי הסרט- מומלץ לקרוא אחרי הצפייה !
הפעם אנו עוקבים אחר סיפור המקור (origin אם תרצו) של האמזונה הלוחמת. הסרט נפתח בהווה, בו מקבלת דיאנה פרינס (האלטר-אגו של וונר-וומן) חבילה המכילה תמונה בשחר לבן בה היא מצולמת יחד עם עוד ארבעה גברים אי שם בימי מלחמת העולם הראשונה, תמונה אשר שולחת אותנו למסע ההתבגרות של הדמות - המתווך מנקודת מבטה וקריינותה של דיאנה- החל מימיה כנסיכה צעירה באי הקסום תמיסקרה ביתן של האמזונות.
הסרט, באמצעות קריינות ורצף אנימציה מרהיב, מגולל את בריאת האדם ומלחמות האלים- בעיקר בין זאוס אבי האלים לארס אל המלחמה- ותפקידן של האמזונות במלחמה זו. רצף זה, מלבד היותו אסתטי ומרשים, מצליח לקבע בראש הצופים את החיבור בין האמזונות ליוון העתיקה בואכה הקלאסית, ולהעביר המון מידע על הערך המיתולוגי של דמותה של וונדר וומן ויעודה במלחמת האלים הגדולה.
בהמשך, התבגרותה של דיאנה באי כילדה השואפת להיות לוחמת ונתקלת בסירוב אמה מלכת האמזונות, היפוליטה (בגילומה של קוני נילסן). אך דיאנה מתאמנת בחשאי בהנחיית מפקדת הצבא והלוחמת האמיצה אנטיופה (רובין רייט). אט אט מתגלים כוחותיה כלוחמת מוכשרת ביחד עם הסוד השמור באי- אביה של דיאנה הוא זאוס מלך האלים היוונים ושאל המלחמה ארס מחפש אחריה. דיאנה ממשיכה להתאמן והופכת ללוחמת המצליחה לגבור על אנטיופיה מורתה.
הנירוונה של מי הטורקיז והחולות הלבנים הבתוליים מופרת עם התרסקות מטוסו של סטיב טרבור (בגילומו של כריס פיין) למימי האי. דיאנה כמובן מצילה אותו, ואת האי הקסום מגלים כוח ימי של הקיסרות הגרמנית אשר מעפילים לחוף במטרה לתפוס את האמריקאי. עלייתם לחוף גוררת את מלחמת העולם הראשונה אל גן העדן השמור והמוגן של האמזונות ומוליד קרב שעולה בחייה של אנטיופיה המנטורית של דיאנה. כעת מבינה דיאנה כי ארס אל המלחמה עוד חי ופעיל ומשחית את נפש האדם ועליה למצוא אותו ולחסל אותו. היא מצטרפת לטרבור ועוזבת את האי אל עבר חזית המלחמה במטרה לעצור את ארס.
וונדר וומן הוא, נכון לעכשיו, סרט גיבורי העל הכי מאוחר שיצא. דבר שנותן לו ראיה רחבה יותר על הסרטים שקדמו לו. והחבר'ה שמה ב DC הצליחו להבין דבר או שניים לפני שהם שחררו את הסרט הזה. דבר ראשון, הבחירה בבמאית אישה לדמות ראשית נשית היא חשובה. סרטי גיבורי על הם סרטי ז'אנר, ולז'אנרים יש חוקים. אבל בכדי שסרטי הז'אנר ימשיכו להיות מעניינים כל במאי נותן את הקריאה היחודית שלו לז'אנר וכך הסרטים אומנם שוחים באותם המים, אבל סגנון השחייה משתנה משחיין לשחיין, או מסרט לסרט אם לחדד את הדימוי.
הסגנון של וונדר וומן משלב בין הקלילות הנדרשת ועטירת ההומור של הסרט, לצד רגעים קולנועיים דרמטיים וקטעי אקשן מוצלחים. מעל לכל שורה האסתטיקה המרשימה של הסרט. מכוון שמדובר לראשונה בגיבורת על המשתייכת לזן של נשים לוחמות עתיק יומין בעל מסורת ואופי לחימה ספציפי באמצעות נשקים קרים, קרי: חרבות, מגינים, חץ וקשת ולאסו מכושף, הדגש הוא על סגנון לחימה מאד אסתטי. ג'נקינס הנותנת לאמזונות להילחם כרקדניות, משתמשת רבות בסרט בהילוך איטי כדי להראות לצופים את התנועות המסוגננות והייחודיות בתוך סצינות האקשן והקרבות.
אני זוכר שבאטמן מתחיל של נולאן יצא אז לאקרנים (2005) אחד הדברים שהוא דיבר עליהם בראיונות היה הדרך לביים לערוך את סגנון הלחימה הספציפי של הדמות של באטמן. סצינת הבכורה של באטמן בנמל מציגה את הנושא הזה בצורה הטובה ביותר ומראה שילוב של מספר אומניות לחימה הפוגשות עריכה מהירה ותאורה מינימלית- כי אחרי הכל מדובר בדמות החיה בצללים. לעומתו וונדר וומן נלחמת בצורה אסטית ומלאה יותר, בשוטים ארוכים (או מאורכים), בתאורה מלאה, עם דגש על תנועות וכוראוגרפיה של מתעלמת מכשירים אולימפית. בחירה חשובה הצובעת את הדמות ואת מסורת הלחימה שלה כספציפיות ומאפיינות את הדמות, בעיקר יוצרת ספקטקל מרהיב עם כמה מהשוטים היותר יפים שראיתי לאחרונה בסרטי קומיקס.
מעבר לזה, הדגש של ג'נקינס על הפן האסתטי נוכח לאורך כל הסרט ושם את הנשים במרכז, עוקב אחריהן בכבוד ומכבד את נקודת המבט שלהן ולא נופל במקומות בו אפשר היה לסחוט סצינות מיניות קיטצ'יות. סצינת הנשיקה הראשונה בין דיאנה לסטיב טרבור מצולמת בתאורה קלושה, כמעט בחושך מוחלט רק כדי לא להאדיר את המיניות בסרט. סצינה נוספת בסרט משתמשת בחשיבה התבניתית של הצופה בו משכיב הסרט את דיאנה וטרבור זו לצד זה בסירת המילוט שלהם מהאי, ומעביר את הכח לאישה, שיודעת בדיוק אילו תענוגות יכול להציע הגבר הממוצע "חיוניים להתרבות, אבל שזה מגיע לעונג..." ובוחרת להסתובב לצד השני, משאירה את הצופים ואת טרבור עם החרב ביד.
בכלל בחירת הליהוק פה נהדרת. אני שלא ראיתי את גל גדות לא בסרטי מהיר ועצבני ולא בשאר הדברים שהיא עשתה עד כה, מכיר אותה בעיקר כפרזנטורית של חברת בגדים, הוקסמתי מהרגע הראשון. עוד בבאטמן נגד סופרמן ניתן היה להבחין כי היא מושכת אליה את הפוקוס בכל שוט בו היא נמצאת ולא רק בגלל העיניים היפות שלה. בסרט הזה מוכיחה גדות כי היא שחקנית טובה המצליחה למלא את נעליה הגדולות של הדמות המיתולוגית הזו, ואינה נופלת גם שהיא בדיאלוג מול רובין רייט המרשימה.
וונדר וומן גדלה באי המאוכלס רק על ידי נשים, אבל אוחז בהמון ידע תיאורטי לגבי האנושות, אך לא ידע פרקטי. דמותה יוצרת למעשה סוג של מבט בתולי, נקודת מבט חיצונית לאנושות המאפשרת לשאול את השאלות הכי בסיסיות על הנימוסין, הקודים המוסריים, מעמד האישה, הפוליטיקה המלחמה, וגם בין לבין שלב עם כל הנושאים הכבדים האלה הומור של ילדה אאוטסיידרית המגיעה לאירופה של תחילת המאה הקודמת השרויה במלחמה. וההומור בסרט עשיר ומבדר ונמצא הרבה במשחק ובבימוי ולאו דווקא בתסריט.
אם לחזור רגע לתאוריות הקולנועיות, נעלה מן האוב את זיגפריד קראקאוור, הגרמני הזה כתב בשנת 1947 חיבור הנקרא מקאליגרי להיטלר: היסטוריה פסיכולוגית של הקולנוע הגרמני בחיבור זה הוא תובע כי קולנוע הוא כלי המאפשר הצצה לזרמי התת המודע של העם וחיבר בין הסרטים שיצאו בשנות ה-30 בגרמניה ואיך הם חוזים את עליית הנאצים לשלטון. חוכמה גדולה בדיעבד. בואו ננסה לעשות את זה רגע בהווה, כי זה מה שסרטי גיבורי העל עושים לדעתי, ואני אסביר.
בשנת 1938 הופעת הבכורה הראשונה של סופרמן בגיליון הקומיקס Action Comics 1#. בשנת 1939 הופעת הבכורה ראשונה של באטמן בגיליון הקומיקס Detective Comics 27#. בשנת 1941 הופעת הבכורה של וונדר וומן בגיליון הקומיקס All Star Comics 8# (באותה שנה הופעת בכורה גם לקפטן אמריקה אבל הוא שייך לMarvell). כדי לחדד את הזכרון, הנאצים עולים לשלטון ב 1933 בבחירות דמוקרטיות בגרמניה, ומלחמת העולם השניה פורצת בשנת 1939. זאת אומרת שאוירת המלחמה בה שרוי העולם יוצרת צורך תרבותי מסוים ויוצרת למעשה מיתוסים חדשים על גיבורים בעלי כוחות על אשר ביכולתם להציל את היקום.
כמעט 60 שנה אחרי, המדיום הפופלארי הקולנוע, מתחיל לאמץ לחיקו את הדמויות שכבר הפכו בעצמן למיתולוגיות ומתחיל להפיק אותם מחדש, לא רק במסך הגדול אלא גם במסך הקטן. וונדר וומן מקל עלי מאד את החיבור הזה, הסרט עצמו מתרחש במלחמה בה הגרמנים עומדים לפתח נשק כימי להשמדה המונית, ועמוס במסרים בעד שלום ואהבה, ראיית המכנים המשותפים בין בני האדם ולא המפלגים, וונדר וומן בסרט מגלה את שיא כוחה כאשר אהובה מתפוצץ בשמיים באקט של הקרבה עצמית למען האנושות, ויותר מזה, היא נלחמת באל המלחמה ארס, אשר לדבריה מעוור את לבבות ועיני האדם ומחרחר מלחמה.
באחת הסצינות בסרט, חודרת דיאנה לכפר אשר הופגז בגז הקטלני. היא רואה את הטבח הנורא אשר מביאה עמה המלחמה האנושית וכלי הנשק הנוראים שברשותם. את אותן תמונות תווכה התקשורת כאשר אסד הפגיז בסוריה את אזרחיו בנשק כימי בשנת 2013 בע'וטה מחוז בדרום מערב דמשק. הפגזה זו זכתה לכיסוי תקשורתי עולמי, בדומה להפגזה כימית נוספת אשר התרחשה לפני מספר חודשים.
מתוך 'וונדר וומן' צילום: מתיו' ג'נסן
מעבר לכך, מבול סרטי גיבורי העל שוונדר וומן הוא חלק ממנו, יכול בהחלט להעלות על זרם תת מודע של העולם- כי רובנו שייכים לאותו כפר שנקרא לו המערב. סרטי גיבורי העל מציגים איום מולו בני האדם לא יכולים להתמודד וצריכים דמות בדיונית בעלת כוחות על שתמודד במקומם, הקרבות עוברים אל תוך אזורים אורבניים ומאוכלסים ומלווים בהרס רב.
מצד אחד יכול להיות שמדובר בתווך המציאות המדממת של העולם- השנים האחרונות מלוות במלחמות עקובות מדם, תימן, סוריה, לוב, אפגניסטן, אוקרינה. הפליטים השוטפים את חופי אירופה בגלי הגירה, טרור המכה בכל בירות העולם. כל אלה דוחפים את האדם חזרה אל הלאומנות, הדבר אשר מבדיל אותו מהזרים.
אך וונדר וומן שמציג את אותה נקודת מבט חיצונית על העולם מראה כי מי שמשלם את המחיר הם האנשים הפשוטים. החיילים שנשלחים משני הצדדים הם אנשים פשוטים, אשר תודעתם מעוותת על ידי פוליטיקאים הצובעים את המלחמה במסווה של הגנה על הבית כאשר מדובר לרב בחרחור מלחמה של גנרלים ופוליטיקאים מכוערים בחדרים סגורים ורחוקים הנלחמים סביב אינטרסים כלכליים ואישיים שעל אוזנם לוחש אל המלחמה.
וונדר וומן בולט ביחס לסרטי גיבורי העל שסביבו בעיקר מכוון שהוא מציג דמות נשית במרכזו המגולמת בצורה נהדרת ומספר סיפור שלקח מכל קודמיו את החוזקות וניסה להשאיר מאחור כמה שיותר חולשות. התוצאה היא סרט אקשן מרהיב ויפה, עם משחק נהדר ומוזיקה מרשימה (שנכתבה על ידי רופרט גרסון וילאמס- שאחראי גם על המוזיקה בסרטו של מל גיבסון הסרבן). אשר מצליח לגעת גם ברבדים עמוקים יותר של החברה שלנו. אולי אם נתן לנשים לנהל את העולם דברים יראו אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה