חיית הברזל: קמפיין המלחמה בטרור של איירון מן

מאמר זה הוא עבודת רפרט, אשר נכתב במסגרת הסמינר: 'מחקרים עכשוויים בקולנוע, בטלוויזיה ובמדיה חדשה' בלימודי התואר השני העיוני בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. מרצה: פרופ' בועז חגין. 

כבנה הבכור מעניין לגלות כי הפריים הראשון באיירון מן מציג, מכל המקומות בעולם, את מדבריות אפגניסטן, אותן חוצה שיירת ג'יפים צבאיים של צבא ארצות הברית. פריים זה כורך את הטרור והמלחמה בטרור כמוטיבים הראשים והמרכזיים אשר עתידים להוביל את היקום הקולנועי הזה בעשור הבא בעקבותיו, ומחבר בין הביטויים גיבורי על וטרור בקשר גורדי.

עם יציאת הסרט איירון מן (Iron Man. Joe Favreu. 2008) החל יקום קולנועי חדש, על שלל דמויותיו, לקרום עור וגידים על המסך הגדול תחת ידיה של חברת אולפני מארוול, השייכת לתאגיד דיסני (Calandro, 42). איירון מן הוא הסרט הראשון בסדרה בת עשרים ושניים סרטים, אשר יצאו על פני אחת-עשרה שנים, המציגה את יקום גיבורי העל של חברת הקומיקס האמריקאית מארוול.

כתגובה לאירועי הטרור של אחד-עשר בספטמבר (להלן 9/11) ממשל בוש נקט בפעולות כוחניות מאד (Lambeth, 9). פעולות אשר כללו, מעבר להפעלת כוח צבאי, בניית קואלציה בינלאומית למלחמה בטרור ואיסוף מודיעין נרחב בכדי לפגוע בהפצה וביכולות הכלכליות של ארגון אלקעידה פעיליו ותומכיו בכל העולם בכלל, ובאפגניסטן בפרט. שליטיה ומוסדותיה של אפגניסטן אפשרו ביודעין לאלקעידה והטליבן להוות את בסיסי הפעולה שלהם (Lambeth, 10). פעולות צבאיות אלה של ארה"ב לאחר מתקפת הטרור ב-9/11, כונו על ידי ממשל בוש 'המלחמה בטרור'.

במאמרה:" Legitimizing the “War on Terror”: Political myth in official‐level rhetoric" מנתחת החוקרת ג'ואן אש (Esch) את הדהוד המיתוסים 'היחודיות של ארה"ב' ו'הברבריות נגד הציוויליזציה' כפי שהם מופיעים ברטוריקה הרשמית של הממשל האמריקאי לאחר 9/11. רטוריקה אשר ייצרה נרטיב ואיום מפני טרור 'חדש' (שם, 365). בעוד שניתן לטעון כי 'הכל השתנה לאחר 9/11', לא היו אלה התקפות הטרור ששינו את העולם, כי אם התגובה האמריקאית אליהן אשר נבעה מן הרצון המשותף של החברה האמריקאית לתגובה. אלה התאפשרו תודות להבניית חשיבות מיתולוגית לאירועי 9/11 (Esch, 365). ואכן כך היה.

בעבודה זאת ברצוני לטעון כי דמותו של טוני סטארק/איירון מן (רוברט דאוני ג'וניור), מציגה ומשמרת את אופני התגובה והתמודדות של ארצות הברית עם הטרור בכלל, ומתקפת הטרור ב 9/11 בפרט, כמדיניות אשר מתחילה בניסיון לשלוט בהגדרת הטרור ומבצע פעולת הטרור- הטרוריסט. אוכיח את טענתי בעזרת הסרטים בהם מופיעה דמותו של איירון מן לאורך סדרת הסרטים של מארוול המוזכרת לעיל.

חזרה לעניין הפריים הראשון המופיע בסרט איירון מן באפגניסטן. יחד עם ההתייחסות התיאורית המוזכרת לעיל, ניתן להסיק כי פריים זה מתכלל בתוכו את ארצות הברית של לאחר 9/11, ואת תגובתה לאירועים אלה. מדינה השקועה בקמפיין צבאי 'המלחמה בטרור' אשר אחד ממוקדיו העיקרים היה אפגניסטן. אם כן, פריים זה מציג את ה-תגובה האמריקאית לפעולות הטרור של 9/11 אשר כללה פלישה צבאית לאפגניסטן. אז האם ניתן יהיה לסכם את כל טענתי באמצעות פריים זה בלבד? מסופקני. בעוד שגיבורי על תמיד שרתו מטרות פוליטיות בגלוי (Hassler Forest, 134) הם היוו אתרים של גילום והשתקפות האידיאלים והפחדים האמריקאים מאז הופיעו לראשונה בספרי הקומיקס (Fisher, 1). לכן  יש בו ממש, פריים זה מאפשר קריאה המציגה את הבסיס לטענתי כי לא ניתן לנתק את סדרת סרטי מארוול מאירועי 9/11 והמלחמה בטרור ככלל, ואת דמותו של טוני סטארק/ איירון מן בפרט.

  בבואי לכתוב על טרור וקולנוע פופולארי נתקלתי בבעיית הגדרה של המושג המרכזי טרור. אותה מילה אשר מופיעה באותו אופן בשפות שונות, ומתארת פחד מצורה חדשה של עבריינות (Fletcher, 894). מספר רב של מאמרים ואקדמאים מתעסקים בשאלה: מהו טרור? לצורך מענה על כך מתערבבות יחד מספר דיסיפלינות מעולמות החוק, המשפט, המשפט הבינלאומי והיסטוריה, תרבות וחקר השפה.

בעבודת החקר שלי מצאתי מספר רב של מקורות המנסים לענות על שאלה זו, חלקם נושאים טיעונים באורך של ספר. הקושי בהגדרת הטרור נטוע ברצון או ביכולת של מדינות להגדיר התקפות על מטרות המזוהות עם ממשל ככאלו (Tilly, 9). לכן, ראשית אתקל את נושא הגדרת המושג טרור דרך תפיסתו של פוקו (Foucault) כפי שהיא באה לידי ביטוי במאמרו: "ההיפותזה הדכאנית".

שם, פוקו מתייחס לכינון הסובייקט על ידי שליטה בהגדרה ובשיח: "... שיטור של היגדים. לצדו ישנו גם פיקוח על הגדרות." (שם, 15). מהלכו של פוקו מציג את אצירת הכוח אצל גורמי המדינה על ידי משטור השיח על מין. אני אגזור, ברשות הקוראת, את גישה זו לשליטה בהגדרת המושג טרור. ואדגים את הלז על פי לשון חוק הישראלי; בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016, מעשה טרור מוגדר כדלקמן:

מעשה המהווה עבירה או איום בעשיית מעשה כאמור, שמתקיימים לגביהם כל אלה:

1. הם נעשו מתוך מניע מדיני, דתי, לאומני או אידאולוגי;

2. הם נעשו במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לאלץ ממשלה או רשות שלטונית אחרת, לרבות ממשלה או רשות שלטונית אחרת של מדינה זרה, או ארגון ציבורי בין־לאומי, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה;

3. במעשה שנעשה או במעשה שאיימו בעשייתו, היה אחד מאלה, או סיכון ממשי לאחד מאלה:

א. פגיעה חמורה בגופו של אדם או בחירותו;

ב.פגיעה חמורה בבטיחות הציבור או בבריאותו;

ג. פגיעה חמורה ברכוש, שבנסיבות שבהן בוצעה יש אפשרות ממשית שתגרום לפגיעה חמורה כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) ושנעשתה במטרה לגרום לפגיעה כאמור;

ד. פגיעה חמורה בקודשי דת; לעניין זה, ”קודשי דת“ – מקום פולחן או קבורה ותשמישי קדושה;

ה. פגיעה חמורה בתשתיות, במערכות או בשירותים חיוניים, או שיבוש חמור שלהם, או פגיעה חמורה בכלכלת המדינה או בסביבה;

 

לעומת הגדרה זאת, מציג  מרדכי קרמניצר בעבודתו "טרור ודמוקרטיה: המקרה של ישראל", סיכום של מספר מאמרים העוסקים בסוגיית הגדרת הטרור מהספרות העולמית, בעיקר מתחומי המשפט הבינלאומי. הגדרתו של קרמניצר מקיפה את הנושא מגישות שונות ובשונה מהחוק הישראלי הוא מסכם את הגדרת הטרור כך:

 

[...] מקובל במדינות העולם לאפיין טרור כשימוש או כאיום בשימוש באלימות קשה נגד אדם או רכוש (לרבות שירותים חיוניים) המבוצעים בכוונה להפחיד את האוכלוסייה או בכוונה לכפות על אדם או על ממשלה או על ארגון לעשות או להימנע מלעשות פעולה כלשהי; או מתוך מניעים פוליטיים, דתיים או אידיאולוגיים. (שם, 10)

 

עד כאן הגדרתו די דומה להגדרת החוק הישראלי, אך בהמשך מחדד קרמניצר את המושג ומטעין אותו ביסוד היעד (המטרה) שהיא אזרחים לא חמושים. זאת בשונה מלשון החוק הישראלי המוזכרת לעיל, אשר אינה מחדדת את נושא הפגיעה באזרחים, אלא בהגדרה הכללית 'אדם', כמתעלמת מן העובדה שחיילים ערוכים להגן על עצמם מפני התקפה, בעוד אזרחים שאינם חמושים, לא.

בעבודתו מונה קרמניצר שלושה אפיונים חשובים: הראשון "... יסוד של פגיעה באזרחים יוצר אפיון של הטרור כתופעה שאופייה הבלתי חוקי והמגונה מבחינה מוסרית הנו מובהק וחד משמעי." (שם, 10). השני, מעקר את עניין הפגיעה בחיילים כמעשה הטרור: "... אין סיבה משכנעת להבחין בין מדינה שפותחת בהתקפה לבין כח מאורגן הפועל לשחרור לאומי." (שם, 11). והשלישי: "... הזדקקות ליסוד של פגיעה באזרחים [...] מאפשר להבחין בין לוחם גרילה לטרוריסט." (שם, 11). בשורה התחתונה קרמניצר בוחן את עניין המעשה עצמו ולא את מבצעו.

ניסיונות ההגדרה המרובים הנעשים על ידי גורמים רבים כל כך, מכוננים למעשה את הטרוריסט- מבצע מעשה הטרור- כסובייקט אשר מצד אחד הוא מובחן ומצד שני מוכנע ונשלט על ידי ההגדרה ובעיקר על ידי המגדירה. או בפשטות: בכוחה של המדינה ומוסדות החוק שלה להגדיר מיהו טרוריסט, מהו מעשה טרור, ובעיקר כיצד לפעול כנגדו ולהענישו. מה שמחבר לתגובת ממשל בוש למתקפות על אדמת ארצות הברית ב 9/11.

בדומה לניסיון הגדרת הטרור, ישנם גם ניסיונות אקדמיים להגדיר מה הוא גיבור על כמושג. בעבודת החקר של אנה וולקלנד (Volkland) מוצגים מספר חוקרים, על טענותיהם ודיונם בסוגיית הגדרת המושג גיבור על. מעבר להגדרות המתייחסות למאפייני הכוחות, זהות, תלבושת וקוד הערכים שם חלוקים החוקרים בהגדרות (Volkland, 6( קל להסכים עם הציטוט המובא שם: " ' there's no doubt that the superhero has become [sic] one of the staples of popular entertainment and, through that, of mass consciousness'" (Fingeroth qtd. In Volkland, 6). החיבור בין תרבות פופולארית ותודעה כפי שמוצע כאן מתחבר אל מרכז הכובד של הפעילות המלחמתית החדשה, בעידן התקשורתי הרווי של זממנו, אשר עבר גם הוא לתחום התודעה (פרי, 25). שם משפיע הטרור בצורה המשמעותית ביותר.

ואכן, בספרו על חבל דק: המאבק בטרור והמחויבות לזכויות אדם מונה מרדכי קרמניצר מספר תהליכים פסיכולוגיים המשפיעים על תפיסת האחר בחברה החשופה למתקפות טרור. החשיפה לטרור בימנו אינה מוגבלת רק לעדים הישירים למתקפה וקורבנותיה, אלא משפיעה על החברה כולה החווה את המתקפות הללו באמצעות סיקור תקשורתי. וכך נתפסות ההתקפות אלה כמאיימות על הקולקטיב כולו (שם, 7). במקרה של ארה"ב, כפי שהוזכר לעיל, תהליך זה אפשר לממשל בוש לנהל רטוריקה אשר הגדירה את המלחמה בטרור "כמאבק של הציוויליזציה" (Bush qtd. In Esch, 375) או כפי שאש מסכמת זאת; הממשל האמריקאי יצר דיכוטומיות אשר יצרו מאבק בין החופש/טוב לטרור/רע כאשר ארצות הברית דואגת לנצחון הטוב (Esch, 375). חלוקה דיכוטומית זו ממשיכה את תפיסת 'הברבריות נגד הציוויליזציה' המובאת במאמרה, ומסמנת את הטרוריסט כמייצג קבוצה יריבה מוכללת (קרמניצר, 'על חבל דק', 27), במקרה זה ערבים מוסלמים.

בסרט איירון מן, טוני נחשף לאירועים מסוג זה דרך הטלוויזיה בביתו, בה משודר משדר חדשות המציג מתקפה על אוכלוסייה אזרחית המתבצעת על ידי אותו ארגון אשר ששבה אותו, וכעת טובח באזרחים. טוני סטארק/איירון מן מגיע אל העיר המומצאת גולמירה, שם הוא מתערב בכדי להציל את האזרחים. כאשר הטרוריסטים משתמשים באזרחים כמגנים אנושיים נגד התוקפנות של איירון מן ומאיימים על חייהם, ניתן להבחין בשוט נקודת המבט הממוחשבת של איירון מן, כיצד הוא מסמן ויוצר הפרדה בין אזרח לבין מה שהתוכנה מכנה כ hostile- יריב, בצבע אדום. החלוקה הדיכוטומית הזו מציגה את חלקו של איירון מן באצירת כוח המאפשר לו להגדיר טרור מהו, טרוריסט מיהו, ויתרה מכך, להענישו בהתאם (Fletcher, 895).

ניסיונות השליטה בהגדרות, שהם למעשה השליטה בכח, לא מסתיימים שם. בסרט איירון מן 2 (Iron Man 2. Joe Favreu. 2010), מזומן טוני לועדת הכוחות המזויינים של הסנאט של ארצות הברית בכדי לדון על החליפה של איירון מן. במהלך הסצנה נשאל טוני על ידי הסנטור, כאשר כל סמלי הממשל של מדינת ארצות הברית מאחוריו ומצדדיו, האם יש ברשותו נשק? טוני משיב שלא. הוא מגדיר את החליפה של איירון מן כ'תותבת משוכללת' בעוד הסנטור מתעקש כי מדובר בנשק. בריחה זו מהגדרת איירון מן כנשק, מאפשרת לטוני לשמור על החליפה כקניין רוחני שלו, ובמקביל משאירה בידיו של הזכות להגדרה ומכך גם לפעולה.

נשוב לנושא הגדרת הטרור, הפעם מהזווית המופיעה במאמרו של גבריאל וויימן (Weimann): " The Theater of Terror: The Psychology of Terrorism and the Mass Media". שם ישנה התייחסות למקורות הלשוניים של המושג טרור ולאופן הצגתו הראשונית לעולם: 

The word “terror” comes from the Latin word “terrere,” which means “to frighten” or “to scare.” The first use of large-scale terrorism was during the “popular” phase of the French Revolution. For example, in September 1793 the “Reign of Terror” was officially declared and activated, causing the execution of 17,000 people. Executions were conducted before large audiences and were accompanied by sensational publicity thus spreading the intended fear.
(380)

 

מעבר לכך שמבצע הטרור במקרה זה הינו משטר הפועל כנגד אזרחיו, אתמקד בהתייחסות לאופן בו תווך המעשה לכלל האוכלוסייה. תווך אשר מטרתו היתה כבר במאה ה-18, מאה נטולת מכשירי מדיה זמינים, להפיץ פחד ולסמן קבוצה מסויימת כמתנגדי משטר.

אופן תווך זה זוכה להתייחסות מעניינת אשר הובילה את החוקר בריאן מ. ג'נקינס (Jenkins), המצוטט במאמרו של וויימן לטבוע את המונח "תאטרון הטרור", כאשר הוא מתייחס למעשים, כמתוכננים היטב ובעלי כיאורוגרפיה אשר מטרתם להסב את תשומת לב התקשורת, ומכוונים אל צופים יותר מאשר אל הקורבנות (Jenkins, 9), משם הוא מסיק שטרור הוא תאטרון, אשר מטרתו העיקרית הוא הפחדה.

אופן התייחסות זה אל טרור ככלי הפחדה זוכה לביטוי נרחב בסרט איירון מן 3 (Iron Man 3. Shane Black. 2013). דמות האנטגוניסט משתמש בדימויים של מעשי טרור ושימוש במדיה בכדי להנחיל פחד על ידי המצאת דמותו של 'המנדרין' הארכי-טרוריסט הפיקטיבי (בן קינגסלי) הנוטל אחריות על מספר פיצוצים בתוך מרכזי אוכלוסייה אזרחית על אדמת ארצות הברית. בשילוב עם תשדירי תעמולה המלווים את הפיצוצים, מהר מאד נצבעים אירועים אלה כמעשי טרור, למרות שבפועל מדובר בניסויים לא חוקיים בבני אדם אשר יצאו מכלל שליטה.  

תשדירי המנדרין המוקפדים מלווים את אירועים אלה וצובעים אותם בצבעים של טרור. הם מכילים דימויים אוריינטליסטים של העולם הערבי, ובכך צובעים את הטרוריסט כערבי מוסלמי, רוצה לומר כ'אחר', אשר מהדהד את תפיסת הממשל האמריקאי אשר הוזכרה בתחילת הדיון.

תפיסה זו היא חלק מאותה "...דה לגיטימציה של הקבוצה שממנה באים הטרוריסטים על ידי יחוס תגיות לא אנושיות [...] ואמונות שמטפחות תדמית עצמית חיובית של הקבוצה המתוקפת ומדחיקות מידע שעלול לפגום בתדמית החיובית הזאת." (קרמניצר 'על חבל דק', 28). אותה דה-לגיטימציה אשר אפשרה את המלחמה בטרור של ארה"ב בעירק ואפגניסטן, ואותה אחת המאפשרת לטוני לפעול ללא החליפה שלו כשהוא מסתנן חמוש אל הוילה בה מתגורר השחקן המגלם את דמות הטרוריסט הפיקטיבי, במטרה לתפסו. כאשר המידע המודחק הוא הפגיעה של צבא ארצות בכ- 3600 אזרחים אפגנים לא מעורבים (Wheeler, 212) במקרה של ארה"ב ולקיחת החוק לידיים במקרה של טוני סטארק.

במאמרו: "Terror, Terrorism, Terrorist" מציע צ'ארלס טילי (Tilly) הפשטה מושגית הכרחית מצד כותבים על טרור וגם חשיבה מורכבת יותר המתנגדת לאותה חלוקה דיכוטומית המוזכרת: "...social scientists who attempt to explain sudden attacks on civilian targets should doubt the existence of a distinct, coherent class of actors (terrorists) who specialize in a unitary form of political action (terror)..." (6, הדגשה שלי). הפשטה מושגית זו מנתקת את המעשה מהגדרה משטרית, ובכך פורקת את אלמנט הכח שמזכיר פוקו. אך בעוד מצד החוקרים נדרשת חשיבה מחדש על נושא המושג לכשעצמו, הממשל עסוק בשימור הכח, כאשר אחד מהכלים המרכזיים נמצא בחקיקה.

שישה שבועות לאחר מתקפת 9/11, חוקק המחוקק האמריקאי את חוק הפטריוט (Patriot Act). אחת ממטרות החוק היתה לאפשר הגברה של יכולות ההאזנה והמעקב של הממשל, וביטול החסמים לשיתוף המידע בין גופי הביטחון והמודיעין האמריקאים (McCarthy, 435). הסרט הנוקמים: עידן אולטרון (Avengers: Age of Utron. Joss Whedon. 2015) מאפשר את הקריאה המוצעת על ידי ובה טוני סטארק מציג את אותן תגובות בדומה לממשל האמריקאי.

לאחר מתקפת חייזרים אשר כמעט והחריבה את ניו יורק כולה בסרט הנוקמים (Avengers. Joss Whedon.2012) טוני מחפש דרך למנוע הישנות של המקרה בו כוחות הרשע יגיעו לכדור הארץ. שאיפתו היא לבנות חליפת שריון מסביב לכוכב, ובכך להביא ל'שלום בזמננו'. הצהרה אשר דומה להצהרה של הנשיא בוש עצמו כפי שהיא שמוזכרת במאמר של אש: "... freedom guided by conscience and guarded by peace. This ideal of America is the hope of all mankind." (Bush מצוטט אצל Esch, 376, הדגשה במקור). הדרך של טוני להגיע לשלום הזה, כפי שהיא מוצגת בסרט עידן אולטרון היא על ידי החייאת פרויקט ישן שלו של ישות בעלת אינטילגנציה מלאכותית אשר תגן על כדור הארץ.

ישות זו, אולטרון (ג'יימס ספיידר), אשר קמה לתחיה בעידו אולטרון, מפיצה את מסר השלום בצורה בה היא מפרשת אותה, ואף מוציאה להורג חוקר כאשר היא כותבת את המילה PEACE בדמו. הפעלת הכח על מי שמסכן את ה'שלום' כפי שהוא נתפס על ידי המגדיר, במקרה הזה אולטרון, הופך את דמות זו לנבל בסרט. אך הניסוי הלא מוצלח הזה של סטארק לא מונע ממנו לנסות שוב והוא יוצר שוב ישות ממוחשבת נוספת בעלת אינטליגנציה מלאכותית שתהיה בצד שלו, רוצה לומר של הממשל, כנגד הטרור.

 בנוסף לאלה, אולטרון הוא בעל אותן אפשרויות בלתי מוגבלות של האזנה ואיסוף מידע שאפשר חוק הפטריוט לממשל האמריקאי על זרועות הבטחון שלו. זאת, כפי שחשף סוכן ה NSA אדוארד סנודן, כללה למעשה את כל רשת האינטרנט והטלפוניה (Chen, 868(. בסרט כאשר נטליה רומנוף/ האלמנה השחורה (סקרלט ג'והנסון) נשבת על ידי אולטרון, הדרך היחידה שלה ליצור קשר עם הצוות שלה, מבלי להחשף על ידו, היא על ידי יצירת משדר low tech אשר אינו נתון להאזנה ברשת אותה אולטרון מנטר תדיר.

אחת ממטרותיו המרכזיות של חוק הפטריוט, לצד סמכויות רבות של פגיעה בפרטיות עקב האזנה כפי שהוזכר לעיל, היתה: "... detain and deport aliens suspected of having terrorist ties." (McCarthy, 435). חלק זה בחוק שולל את חופש התנועה ממי שמוגדר על ידי המשטר כחשוד בקשריו לטרור. יחד עם יכולת ההאזנה שהחוק הקנה (McCarthy, 435), היכולת להגדיר מיהו טרוריסט התחדדה עקב ריבוי המידע הזמין למשטר.

מהלך דומה לשימוש בהגדרה מיהו טרוריסט ניתן למצוא בסרט קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (Captain America: Civil War. Anthony & Joe Russo. 2016). לאחר קרב אשר התרחש בעידן אולטרון המהווה פרק מקדים למלחמת האזרחים, בו הוחרבה עיר שלמה ונפגעו אזרחים רבים, מדינות העולם מחליטות למסד את נושא גיבורי העל, ולהכפיף את סמכויותיהם לפעילות תחת ועדה מיוחדות של האומות המאוחדות תחת 'הסכמי סקוביה' (ע"ש העיר שהוחרבה). במסגרת הסכמים אלה, גיבורי העל מוותרים על היכולת לבחור את הקרבות שלהם, ולמעשה מוותרים על חופש הפעולה שלהם, ומוכפפים לאג'נדה של הועדה הלז.

סטיב רוג'רס/ קפטן אמריקה (כריס אוונס) מסרב לקבל את ההסכמים בטענה שהם פוגעים בחופש שלו ואינו מוכן להיות חייל של שום ארגון מלבד עצמו, ואילו טוני סטארק/ איירון מן מצדד בתפיסה הממשלתית כי על גיבורי העל לוותר על החופש שלהם לטובת הכלל, ובמטרה למנוע מעוד אזרחים חפים מפשע להיפגע. רוצה לומר, מסרב לבצע פעולות שיכולות להיתפס על ידי המדינה כטרור.

בתחילת מלחמת האזרחים כח משימה מיוחד של קפטן אמריקה מבצע משימה מחוץ לגבולות ארצות הברית. במהלך משימה זו, מכשפת הארגמן/ וונדה מקסימוב (אליזבת אולסן) בעודה מנסה למנוע פגיעה באזרחים, מנטרלת פצצה על ידי שיגורה לשמיים. זאת מתפוצצת מול קומותיו הגבוהות של בניין סמוך, ואזרחים נפגעים בכל זאת. פריים התוצאה, המזכיר דימויים משידור הטלוויזיה אשר תעדו את פיגועי 9/11, מציג דימוי ובו בניין רב קומות פעור  מפיצוץ ומעשן, מקרבו נפלטים דפי נייר אל הרחוב.

לאחר אירוע זה מגייס טוני סטארק את ויז'ן (פול בטאני), אותו אנדרואיד מתקדם בעל אינטילגנציה מלאכותית שיר בעידן אולטרון, בכדי להגביל את תנועתה של וונדה אשר כעת, עקב יציאתה נגד 'הסכמי סקוביה' וחבירתה לקפטן אמריקה, מוגדרת כאיום, כפושעת, רוצה לומר כטרוריסטית. הגבלת חופש התנועה מוונדה מקסימוב/ מכשפת הארגמן מתאפשר הודות לאותם הסכמים המבקשים כעת להגדיר מי הוא גיבור על חוקי, ומי הוא עבריין הלוקח את החוק לידיים (vigilante). בקריאה שלי מוצג כאן ניסיון הגדרה למיהו טרוריסט, כזה אשר נגדו אפשר לפעול בכל דרך המקובלת על המשטר.

סרטים מרכזיים אלה בסדרת הסרטים של מארוול מציגים, כפי שניסיתי להציג בעבודה זו, איך דמותו של טוני מציגה ומשמרת את אותן דפוסי תגובה ופעולה בהם נקט הממשל האמריקאי כתגובה למתקפת הטרור 9/11. אם נשוב אל הציטוט שמזכיר וויימן לגבי מקורות המושג טרור, נשים לב כי בראשיתו הופעל על ידי המדינה כנגד האזרחים. בשילוב עם מספר האזרחים שנהרגו בפעולות של ארה"ב רק באפגניסטן, אפשר לטעון כי ממשל בוש הפעיל טרור באמצעות צבא ארצות הברית, כתגובה על מתקפות הטרור ב 9/11.

אם לא די בכך, המעקב הנרחב וההאזנות שבוצעו אחרי אזרחים אמריקאים, ולא רק, מציג את הצורך המתמיד של ממשל זה להוסיף ולשלוט בהגדרה מי הוא טרוריסט. מכאן מתאפשרת קריאה אשר מעמידה את גיבורי העל עצמם כטרוריסטים. דיון זה מוצא עומק מעניין בהמשך עבודתה של וולקלנד בעוד היא חוקרת את דמותו של באטמן כפי שזו באה לידי ייצוג בטרילוגיית הסרטים של הבמאי כריסטופר נולאן (Nolan).

חשוב לציין כי דמותו של טוני סטארק מציגה מישור נוסף ומשמעותי כתגובה למתקפה זו: טראומה. או במקרה הזה פוסט טראומה. החל מן הסרט הראשון איירון מן ועד לאחרון שבו הנוקמים: סוף המשחק (Avengers: Endgame. Anthony & Joe Russo. 2019) מציג טוני סימפטומים וסימנים של תגובת דחק פוסט טראומטית כדמות. כל אלה החלו עם חטיפתו בסרט הראשון במדבריות אפגניסטן, המהווה את האירוע הטראומטי עבורו. אך עבור דמות זו אירועים טראומטיים מסכני חיים נשנים ומוסיפים להכות בו לכל אורך סדרת הסרטים. חשוב לציין בנקודה זו שלמעט החליפה הטכנולוגית שלגופו, טוני סטארק הוא בן תמותה חסר כוחות על כאלה או אחרים בשונה מעמיתיו למקצוע.

יתרה מכך, את מרבית הסרטים ניתן להגדיר כטקסטים טראומטיים בפני עצמם כפי שמגדירה זו ג'אנט ווקר (Walker); "...trauma films and videos as those that deal with traumatic events in a nonrealist mode characterized by disturbance and fragmentation of the film narrative and stylistic regimes. (Walker, 19)". היות וסרטים אלה עמוסים בפלאשבקים הנחווים דרך נקודת המבט של טוני סטארק/ איירון מן, ולצדם מופיעות אסתטיקות משתנות, רפלקסיביות נוכחת ושינויים טמפורליים במבני הסרטים, מתאפשרת קריאה של חוויה טראומטית בתוך טקסט טראומטי. אך במקרה של עבודה זו, קצרה היריעה מלהכיל או לכסות את מישור רחב זה. ואסתפק בהצגת טוני כנער הפוסטר של התגובה הצבאית האמריקאית למתקפות הטרור על ארצות הברית.  

פילמוגרפיה

Iron Man. Joe Favreu. USA. 2008.

Iron Man 2. Joe Favreu. USA. 2010.

Avengers. Joss Whedon. USA. 2012

Iron Man 3. Shane Black. USA. 2013

Avengers: Age of Ultron. Joss Whedon. USA. 2015

Captain America: Civil War. Anthony & Joe Russo. USA. 2016

Avengers: Endgame. Anthony & Joe Russo. USA. 2019

 

ביביליוגרפיה

Calandro, Joseph. “Disney's Marvel Acquisition: a Strategic Financial Analysis.” Strategy & Leadership, vol. 38, no. 2, Emerald Group Publishing Limited, 2010, pp. 42–51.

Esch, Joanne. "Legitimizing the “War on Terror”: Political myth in official‐level rhetoric." Political Psychology 31.3 (2010): 357-391.‏

Fisher, Carolyn P. "Remas (k)ulating the American Man: Fear and Masculinity in the Post-9/11 American Superhero Film." (2011).‏

 Fletcher, George P. The Indefinable Concept of Terrorism. no. 5, Oxford University Press, 2006, pp. 894–911.

Hassler-Forest, Dan. "From flying man to falling man: 9/11 discourse in Superman Returns and Batman Begins." (2011).‏

Jenkins, Brian M. International terrorism: the other world war. RAND CORP SANTA MONICA CA, 1985.‏

Kai, Chen. No place to hide: Edward Snowden, the NSA, and the U.S. surveillance state, Intelligence and National Security, 32:6, 868-871, (2017).

Lambeth, Benjamin S. Air power against terror: America's conduct of operation enduring freedom. Rand Corporation, 2001.

McCarthy, Michael T. "USA Patriot Act." Harvard Journal on Legislation, vol. 39, no. 2, Summer 2002, p. 435-454.

  Tilly, Charles. “Terror, Terrorism, Terrorists.” Sociological Theory, vol. 22, no. 1, Blackwell Publishing Ltd/Inc., 2004, pp. 5–13,.

Volkland, Ana. "The Superhero Genre and 9/11: Christopher Nolan’s 21st Century Batman and Terrorism."‏. Johannes Gutenberg University Mainz. 2013

Walker, Janet. "Catastrophe, Representation and the Vicissitudes of Memory,“ Trauma Cinema: Documenting Incest and the Holocaust, Berkeley, Los Angeles, London: University of California Press, 2005, pp. 3-32.

Wheeler, Nicholas J. "Dying for Enduring Freedom': Accepting Responsibility for Civilian Casualties in the War against Terrorism." International Relations 16.2 (2002): 205-225.‏

 

פוקו, מישל. "ההיפותיזה הדכאנית". הרצון לדעת: תולדות המיניות, כרך ראשון, תרגום: גביראל אש, הקיבוץ המאוחד. 1996. עמ' 15-38.

פרי, יורם. מלחמות מונחות תקשורת : פרדוקס העוצמה והדילמה האסטרטגית של צה"ל. המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב. 2017.

קרמניצר, מרדכי, בן יהודה, אביעד על חבל דק: המאבק בטרור והמחויבות לזכויות אדם המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר. 2017.

קרמניצר, מרדכי “טרור ודמוקרטיה והמקרה של ישראל.” המשפט; כתב עת לענייני משפט יד, 2010.  עמ' . 9–34,