רשתות חברתיות יוצרות בועות מותאמות אישית. כל אחד מאיתנו מלייקק את תחומי עניינו ונענה בפוסטים, תמונות ופרסומות שהאל-גוריתם משגר אלינו אישית בחוכמתו כי רבה. אז ברשות הקוראת אשתף מהנעשה בבועתם של אנשים שלייקקו לזאנר גיבורי העל- המודפסים והמשודרים. והבועה פה כמרקחה.
הפעם על המוקד סדרה חדשה של מארוול בדיסני+- 'She-Hulk שעונתה הראשונה הסתיימה השבוע. סדרה קלילה, המגדירה את עצמה כקומדיית בית-משפט, עם קריצה רפלקסיבית שמציגה את ג'ניפר וולטרס (טטיאנה מסלני), בת-דודתו עורכת הדין של ברוס באנר-האלק (מארק רופאלו)-
היא מקבלת את הכוחות שלו אחרי חשיפה לדם של בן דודה והנה היא השי-האלקית הירוקה והחזקה בעצמה, אבל בלי הקטע של החוסר שליטה בטמפרמנט. הסדרה הזאת הפכה להיות מוקד מחלוקת גדוש יצרים וטוקבקים ארסיים. נושא שאשכרה קורה בסדרה ככל שהיא מתקדמת.הסדרה שברה את האינטרנט, או יותר נכון את בועת חובבי הז'אנר כשבפרק
השלישי שלה הוצגה סצנת פוסט-קרדיטים בת פחות מדקה בה נראת השי-האלקית עושה
טוורקינג עם הראפרית מייגן די סטליון (לא שמעתי עליה לפני הסדרה).
אם הסדרה חטפה קצת אש על שני הפרקים הראשונים, הפרק הזה זכה לכל כך
הרבה שנאה וירידות ברשת, שמהר מאד קו העלילה שמתפתח בסדרה עצמה (שודרה פרק אחד כל
שבוע) מציג פורום אינטרנטי מרושע המכפיש את ג'ניפר-שי האלק ואף מעלה איומים
מפורשים והסתה לאלימות נגדה, עד שהם פורצים לטלפון שלה ומפיצים תמונות וסרטונים
פרטיים שלה ברשת ובאירוע גאלה יוקרתי.
גם בסדרה התקשורת מתעסקת בשי-האלקית הרבה. כששי-האלקית מתראיינת
שואלים אותה שאלות לא קשורות לתפקידה כעורכת דין, עד שנוצר שיח לגבי הלגיטימיות
שלה כבנאדם. בעולם האמיתי הדיונים ברשת התעסקו רבות בלגיטימיות של הסדרה, וביקרו
את מארוול על הדרך בה בחרו להציג את הדמות הזאת. חלק אף קבעו שהיקום הקולנועי של
מארוול נהרס לחלוטין בעקבות הסדרה.
ואני טוען, שהיקום הקולנו-וויזיוני של מארוול רק מתחיל להתגלות,
והעתיד שלו הוא בטלוויזיה. הביקורות המרכזיות סובבות סביב הקונספט שסרטי סאגת
האינסוף (סדרה של 21 סרטים שהאחרון בה הוקרן ב 2019) הם המיתולוגיה הקדושה של
הפרנצ'הייז. קאנון. עשרת הדברות בעצמן עם הארון והכרובים והכל. העניין הוא שהסרטים
האלה כל כך גדולים, כל כך עמוסים באקשן וסצינות בקצב מהיר של מרדפים, מכות,
פיצוצים, חייזרים וחלליות, שהמקום לפתרונות שלא כוללים ספקטקלים ויזואליים מצטמק
משמעותית.
אז באה הסדרה she-hulk ואשכרה, מעמתת את הצופים שלה עם רעיון שהקונפליקטים המשמעותיים ביותר
של הדמויות לא נפתרים בעוד אלימות שמתפוצצת בניאונים כחולים-אדומים שרירים וברקים.
לא רק שהיא לא פותרת ככה דברים בסדרה, אלא היא גם מעמידה מראה חד משמעית ובלתי
משתמעת לשני פנים מול אותם צופים שרוצים עוד ועוד מזה גם בסדרה שלה.
מחוברת למה שקורה בסושיאל- מתוך She Hulk
הסדרה מציגה פורום נאצה הנקרא אינטילגנסיה. המורכב מקבוצת גברים-ילדים
ריאקציונרים הנעים בין מיזוגניה לניאנדרטליות, או פשוט דושים בעברית צחה. חלקם
מנסים להשיג את דמה של ג'ניפר בשביל כוחות העל שלה, בטענה שהם ראויים ממנה לכוח
הזה. מהלך שדי בדומה לתגובות שמשתלחות בכותבים שעושים עבודה מרושלת ושהטוקבקיסט
הממוצע משוכנע שיכול היה לכתוב את זה טוב יותר. סצינה שמתרחשת בפרק האחרון שבו She-Hulk יוצאת
מהסדרה אל מסך הבית של דיסני+ ופורצת דרכו אל האולפנים ואל חדר הכותבים של הסדרה
כדי לבקר אותם על הסוף הגרוע שהם כתבו לסדרה, שעונה על הצרכים של אותם סוג של
צופים.
שם היא מגלה שמי שמנהל את המופע של מארוול הוא אלגוריתם מתוחכם העונה
לאותו שם כמו מפיק העל של היקום הקולנו-וויזיוני של מארוול- קווין (פייגי).
האלגוריתם הזה יוצר לדבריו 'מוצרי תרבות כמעט מושלמים בזאנר'. והיא, השי-האלקית
יוצאת נגדו ומשנה את הסוף של הסדרה שלה, תוך כדי שהיא פונה לצופים במבט ובדיבור
ישיר כמו שהיא עושה מהפרק הראשון.
היא מסבירה לאלגוריתם הזה, שהבעיה המרכזית שלה לא תפתר בצורת גיבור
על. שפיצוצים ומכות ו CGI לא יעזרו לה להתעסק בתמות המרכזיות של הסדרה הזאת: נשיות, קבלת זהות
נוספת, קריירה והמחירים שלה, אהבה וסקס. כל אלה נושאים שבקושי זכו לטיפול ביקום הקולנועי
של מארוול.
אבל ביקום הקולנו-וויזיוני החדש הזה יש זמן. לא צריך לסנתז מפלץ מהודק
מוכר כרטיסים ופופקורן בן שעתיים של פיצוצים ואפקטים ושרירים. אנשים יושבים בבית,
בפיג'מה, יש להם זמן, הם לא צריכים בייבי-סיטר, אפשר להציף תכנים אחרים.
וראו איזה פלא, שתי הסדרות הכי רפלקסיביות של מארוול: וונדה-ויז'ן
שהיתה הסדרה הראשונה שהופקה על ידי מארוול ישירות עם עלייתו של דיסני+, ו she-hulk העמידו
במרכזן נשים. וונדה-ויז'ן להבדיל, בשילוב משמעותי של דמות גברית מרכזית (ויז'ן
בגילומו של פול באטני) וגם זכתה לביקורות אוהדות הרבה יותר. אך חשוב לציין גם
שמבחינת אווירה ואפקטים היא קרובה הרבה יותר לאיך שאתם זוכרים את היקום הקולנועי
של מארוול, עם קרבות גדולים ואובדנים גדולים והמון ניצוצות אדומים וסגולים וצהובים
בסופה.
וזה יכול להסביר למה She-hulk כל כך חריגה וזכתה לביקורות קשות כל כך. כי היא לא דומה לשום דבר
שמארוול עשו קודם. זאת קומדיה קלילה מאד שקרובה הרבה יותר ל'בנות' מאשר ל'נוקמים'
מבחינה של ז'אנר טלוויזיוני. אין דמות רעה מרכזית אחת שרוצה להשמיד את היקום וצריך
לעצור\להרוג אותה.
כל פרק הוא עוד סוג של התמודדות אחרת של ג'ניפר עם הזהות החדשה שנכפתה
עליה, לצד פיתוח הקריירה שלה. סצינות האקשן קיימות אך מועטות. אבלי הן לא מרכז
הכובד של הסדרה.
She-Hulk
מסתכלת על ז'אנר גיבורי העל בצורה מודעת לעצמה. אבל לא בסגנון של
'דדפול' שמנסה להיות חתרני אבל משמר בדיוק את אותן טרופ'ס של הז'אנר. She-hulk יוצאת
נגד הז'אנר לחלוטין ביצירת ז'אנר חדש. כזה שהטלוויזיה מאפשרת לבחון, עם הרבה
פרקים, והמון עונות, הדמויות יכולות לבחון את המחיר האמיתי של להיות גיבור על
בחיים האמיתיים. איך זה משפיע על חיי האהבה, על הקריירה, על יחסים עם המשפחה
והחברים, עם קולגות למקצוע מעבר לשעות הלחימה ברשע ובפשע, אלא יותר באיזורי הבירה
של אחרי. זה לא משהו שסרט של שעתיים יכול לחקור, לפחות לא בעומקים שהטלוויזיה
מאפשרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה