faber כריכת הספר בהוצאת
Beautiful World, Where Are Youשל סאלי רוני מציג סיפור נהדר על חברות בין שתי נשים בנות גילי (אליס ואיילין) בדבלין אירלנד ועל תהליכי ההתקרבות וההתרחקות שהחיים כופים על חברויות. על מערכות היחסים עם בני הזוג שלהם (פליקס וסימון, בהתאמה). על החיים של בני 30 במדינה ליברלית מערבית. על אפרוריות השגרה, קשיי המחיה בעיר גדולה, על חרדה ודכאון, על קריירה אפרורית של אחת מול הצלחה מטאורית של השניה. הכל מתובל ברגישות להתחממות גלובלית, לשוק קפיטליסטי ותרבות הצריכה, אפילו שני פרקים על מגפת הקורונה והסגרים. דברים שאין מי שלא יזדהה איתם. זו יכולה היתה להיות קריאה פשוטה של יצירה נהדרת. אבל אנחנו חיים בזמנים לא פשוטים.
הסופרת האירית הצעירה והמצליחנית הזאת, היא אישה דעתנית, בעלת אגנדה,
שהחליטה לדחות את ההתקשרות עם הוצאת מודן לגבי התרגום העברי (הם תרגמו את שני
ספריה הקודמים) מכוון שהיא (ההוצאה לאור) לא עומדת בתנאים שהציבה תנועת ה- BDS (החרמה, ביטול השקעות
ועיצומים) לחברות ישראליות שאפשר להתקשר עמן בעסקים. רוני מתנגדת נחרצות להתנהלות
המשטר הישראלי נגד הפלשתינאים. ואפילו חתמה על מכתב פומבי בנושא.
בישראל ההחלטה הזאת גררה תגובה טיפוסית, סטייל שוברים את הכלים ולא
משחקים: סטימצקי וצומת הורידו את הספרים שלה מהמדפים מהאתרים ואין להשיג עכשיו
אצלם את אחת הסופרות המשמעותית בדורנו, שספריה רבי מכר עולמיים שתורגמו לעשרות
שפות, וזכו לעיבודים טלוויזיונים נהדרים.
וזה מעלה אצלי כמה שאלות ביחס לזה. הראשונה היא האם יש לנתק בין
היוצרת ליצירה? במישור הזה אני לגמרי שם עם 'מות המחבר' (בארת') מנתק לא רק את
כוונתו, אלא גם את הרקע ושאר העוולות. היחידי שגורם לי להחליף תחנה זה איל גולן,
אבל עם שאר היוצרים והיוצרות אין לי בעיה ולא משנה גודל שק השרצים שעל גבם. כך
שממש לא מעניין אותי מה סאלי רוני חושבת על הסכסוך והכיבוש, כי אותי מעניינת
הספרות שלה, ושם (למעט אזכור קטן של הפגנה נגד צוק איתן ב'אנשים נורמלים') אין זכר
לא לישראל, לא לפלשתינאים ולא לכיבוש.
מה שכן, הפתיעה התגובה של שתי רשתות חנויות הספרים בארץ. מהלך כזה של
החרמה כללית נראה לי די קיצוני, ופוגע בעיקר בקוראים שרוצים להיות חלק מקהילה
ספרותית בינלאומית, שמנהלת איזשהו שיח אוניברסלי.
מה שמתחבר לבחירה של רוני עצמה, שפוגעת בעצם בי, הקורא העברי. אני
נאלצתי לרכוש את הספר באנגלית, במקרה זה היה בפראג ובמחיר זול מאד ביחס למה שהוא
נמכר בbook
depository. ועדיין הושקע מאמץ קל בקריאה לא בשפת אם, ובייחוד מול שמות תואר.
האם רוני יודעת שיש בישראל קוראים שלה שלא מסכימים עם המדיניות
הישראלית מול הפלשתינאים. כאלה שכן תומכים בתהליך מדיני לא מזוין כמו שהתנהל עם
מדינות אויב אחרות של המדינה (ע"ע ירדן, מצריים ועכשיו גם לבנון). קוראים
כאלה שממש לא רוצים עתיד של שמונה-שמונה מחסום-מטבח ומעצרים לפנות בוקר לילדים
שלהם ושל הפלשתינאים מעבר לגדר. קוראים כאלה שרוצים לחיות בשלום. אני מניח שכן.
אבל האם ביטול התרגום של הספר שלה לעברית משפיע באיזשהו אופן על הפוליטקאים שלנו,
כנראה שלא. האם זה מקדם את השלום? כנראה שלא.
 |
| סאלי רוני |
בפודקאסט של הניו יורק טיימס ציינו שרוני היא מרקסיסטית. זה עולה
בכתיבה שלה שמתעסקת במעמדות חברתיים כלכליים באירלנד. אבל החבלה הזאת בתרגום העברי
לא משנה את יחסי היצור שהמרקסיזם מבקש לערער. המדכאים ממשיכים לדכא. ורוני שעכשיו
נמצאת בצד הבורגני והשליט, מנצלת אותנו, המעמד הנמוך (הפרולטריון, אלה שלא מקבלים
החלטות) להפעיל לחץ לא רלוונטי על מקבלי ההחלטות שלנו.
מה שמתיישב בדיוק עם אחת התמות המרכזיות של הספר וזה החיפוש אחר אותו
'עולם יפה' שאליס ואיילין (בעיקר איילין) עורגות אליו. איזשהי תחושה נוסטלגית שפעם
היה יפה יותר, קל יותר, שהחברות היתה עמוקה וקרובה יותר, כשהן גרו יחד כסטודנטיות
בדירה קטנה בדבלין. ועד שיש ספרות יפה כל כך בעולם שלנו, כזאת שהיא עדכנית
ורלוונטית לחיינו, ומעלה שאלות תהומיות על הקיום האנושי במאה העשרים ואחת, רגע
לפני שהכדור הזה מטביע אותנו במי קרחונים מדממים, כל היופי הזה נחטף בשם
אידיאולוגיה שלאדם (הישראלי) הפשוט ברחוב אין דבר וחצי דבר איתה.
הסוגיה השניה היא המהלך של סטימצקי וצומת. אני מניח שסופרים וסופרות
נוספים בעולם התבטאו נגד הכיבוש, ואף חתמו על מכתבים. אחד ממבקריה הגדולים של
מדיניות ישראל מול הפלשתניאים היה עמוס עוז, ועדיין שום חנות לא החרימה את פועלו
הספרותי.
מול סאלי הפגיעה היא שולית. היא לא תהיה עכשיו פחות עשירה כי מודן לא
מכרה כמה עותקים במדינה עם הרגלי קריאה מצומצמים. מהלך זה לא פגע גם בהכנסות
שלסטימצקי וצומת כך ששוב הנפגעים העיקרים הם אנחנו, הקוראים הקטנים בקצה. אלה
שרוצים לשבת רגע עם ספר טוב, עדיף בעברית, אחת השפות הקדומות והיפות בעולם.
אז במקום שזאת תהיה רשומה על יופיה של ספרות, יצא שזו רשומה על כיעורה
של הפוליטיקה, המחרבת כל דבר יפה בעולמנו. כולל ספרות שנוגעת בשלמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה