Batman: Knightfall על טוב ורע ואמות מוסר מתחת למסיכה

Batman Knighfall vol. 1 בהוצאת DC Comics

קצת לפני המלחמה התחלתי לקרוא את  .Batman: Knightfallאוגדן ענק (640 עמודים) המאגד את החלק הראשון באחת מהריצות הקאנוניות והמשפיעות ביותר של איש העטלף שראתה אור לראשונה ב 1993.

יש משהו מנחם בקריאת קומיקס בתקופות של חוסר ודאות. ראשית, עם אומנות וכמות טקסט קטנה יחסית, קל לשמו על ריכוז בתקופה של בלבול ווסר ריכוז כללי (לפחות אצלי). ושנית בעולמם של גיבורי העל הטוב והרע מובחנים. וברב המקרים הטוב גובר על הרע, והסדר שב על כנו. כך שיש משהו מנחם ומרגיע בצלילה לתוך הפריימים המאויירים עתירי הספנדקס והמסיכות.

אך הו כמה לא קתרטית היתה הקריאה הזאת. במרכז העלילה אנחנו מתוודעים אל ביין Bane) קללה או מקור לנזק וחורבן בתרגום ישיר), ארכי-נבל גדל גוף ורב משאבים עם סיפור מקור טראומטי וקשה אשר נולד והתבגר בתוך בית סוהר אכזרי. בתוך כתלי בית הסוהר לומד בין על באטמן, אשר לתפיסתו שולט בגות'האם, והוא שם לעצמו מטרה לחסל את באטמן ולהשתלט על העיר.

בשונה משלל הנבלים עד כה שבחרו להתעמת עם איש העטלף ישירות, רוקם ביין תוכנית להתשת איש העטלף. הוא פורץ את בית הסוהר ארקהם ומשחרר ממנו את כל גלריית הנבלים הפסיכוטיים מעולמו של באטמן, ואלה מתחילים להבעיר את גותאהם ולחולל כאוס רבתי.

באטמן מתחיל לכבות את השריפות, ונשאב למערבולת המתישה שארגן ביין. זו אחת מהתכונות הטובות יותר של באטמן כדמות, הוא אדם ללא כוחות על. והמאמץ הפיזי של הלחימה עולה לו, אנחנו רואים אותו מזיע, רועד, מדמם, יושב על המדרכה ומסדיר נשימה כשהוא מותש מהלחימה והניסיונות למיגור הטרור ברחובות- בעוד הקול הפנימי שלו דוחף אותו להמשיך ולהילחם, להציל עוד אנשים ולהשתלט על הפסיכופטים.

אדם ללא כוחות על מתוך: Knightfall

בסוף השליש השני של הריצה, ביין שמקש את זהותו של איש העטלף פורץ לאחוזת ויין, ביתו של ברוס וויין (הוא הוא באטמן) ותוקף אותו באכזריות כשהוא מותש וחבול. בסוף הקרב חסר הסיכוי בינהם, מניף ביין את באטמן מעל לראשו ושובר את גבו, באחד מן הדימויים האיקוניים ביותר בקומיקס המערבי. הדימוי כל כך איקוני שכריסטופר נולאן לא יכל היה להתעלם ממנו והביאו אל המסך הגדול בסרט עלייתו של האביר האפל (the Dark Knight Rises) החלק השלישי בטרילוגיית האביר האפל שלו- עם טום הארדי כביין.

לשבור את איש העטלף מתוך: Knightfall

חזרה לקומיקס, משותק ומרותק למיטתו, ברוס, יחד עם הקורא, מתמודד עם אחת המפלות הקשות ביותר, גופנית אך בעיקר נפשית. ביין לא השאיר את מפלתו של באטמן בסוד, והוא משליך את גופו השבור של העטלף במרכז העיר. כי טרור כפי שלימד אותנו ג'נקינס (Jenkins) מכוון אל הצופים יותר מאשר אל הקורבנות. במאמר מ 1974 הוא טובע את המושג תאטרון הטרור, ומנתח את האיכויות הדרמטיות של מעשי טרור והשפעתן.

גופו השבור של העטלף מתוך: Knightfall

בעקבות הצגת מפלתו ונטרולו של באטמן, הפשע בגות'האם גואה, ויש צורך במראית עין. אז מגויס ז'אן פול, דמות פחות מוכרת, שבברכתו של ברוס, עוטה את הברדס בכדי להשיב מעט מן הסדר אל העיר. אממה, ז'אן פול שונה מברוס אשר פעל על פי קוד שכל ילד שאוהב את באטמן ידלקם מתוך שינה- באטמן לא הורג. והנה גרסת הבוטלג הזאת של באטמן משוחררת מכל רסן, ובכדי להדגיש את השוני, ז'אן פול מעצב כפפות עם טופרי ברזל עימם הוא מקיז את דמם של פושעי גות'אהם, ומשחרר את זעמו ללא רחם.

יש כאן מאין מניפולציה על הקורא שמקבל מענה על אחד מן המאווים הכי גדולים וסאדיסטייים שלו- וכולנו קצת רוצים שרעים יסבלו מאד. יש כאן, אם כן, סוג של השחתה מדודה של קוד מוסרי מוכר וקשיח שעמד ביחס הופכי לנבלים הרצחניים עמם התמודד באטמן לאורך השנים. כותבים מעניינים יותר שכתבו את הדמות המרתקת הזאת הביאו אותו לנקודות קצה שבו היה מתבקש שיהרוג. אך ההבנה הגדולה היא שמעשה שכזה הוא למעשה תבוסה גדולה יותר.

זו מניפולציה כל כך מתבקשת, שהיא לא ייחודית רק לאיש העטלף. גם דמותו של ספיידר-מן זכתה לטייק אפל יותר בצורת הדמות Superior Spider-man. טייק של דן סלוט  -Slott)שכתב הכי הרבה גליונות ספיידר-מן בהיסטוריה של הדמות) ובו דר' אוקטופוס מצליח לפרוץ למח של פיטר פארקר ולהשתלט על הגוף שלו ונעשה למעשה לספיידר-מן חדש ונטול עקבות (גם הוא אגב בונה טופרי ברזל לחליפה) שבאחד מרגעי השיא (שאישית גרמו לי רגע לעצור ולהגיד וואו) יורה בראש של שודד בנק שכבר נכנע וכורע על ברכיו.

כשטוב הופך רע מתוך Superior Spider-man

אבל אני רוצה להיכנס קצת עמוק יותק מאשר לעלילה גרידא. אלא לנתח את המישורים התמטיים. באטמן שלא הצליח להתמודד עם רשע מוחלט, חזק ואינטיליגנטי ממנו-גם אם נקודתית- התפצל לשני חלקים. החלק האנושי- ברוס ווין שנשבר ומכיר בחולשתו. והחלק החייתי- העטלף, שקיבל כעת לגיטימציה להפעלת כח קטלני.

הפיצול הזה בין האנושי לחייתי הוא למעשה בסיס הסיפור. דמויות אלה נושאות סמלים של חיות ולא בכדי. בטבע כל דאלים גבר, וזה הצד האנושי שמתחת למסיכה שיודע טוב ורע. ההידרדרות המוסרית של באטמן (ו/או ספיידרמן) לרמת המוסר של הנבלים בהם הוא נלחם שקולה למעשה לתבוסה הגדולה ביותר שלו כדמות. תבוסה זאת היא כל כך גדולה, שכאשר באטמן של ז'אן פול מתעמת בשנית ומצליח להכניע את ביין, ביין מבקש ממנו להרוג אותו. ביין יודע שאם הוא יצליח לגרום לבאטמן להרוג, אז הוא הצליח לגבור עליו ולחסל את סמל שהוא האביר האפל עבור רובין, עבור ניצב גורדון, עבור גות'האם, עבור הקוראים.

הרג- ההשחתה הסופית של דמות הגיבור מתוך Knightfall

כשאני כותב על תרבות פופולארית אני נוהג לחבר אותה לדברים עדכניים שקורים בחברה, בתרבות, באקטואליה, כי אני מאמין שהיצירות האלה משקפות תמיד את רוח התקופה. וכאשר מדובר ביצירות קאנוניות כל כך, הן מצליחות לגעת ברעיונות אל-זמניים. ולכן קשה היה לי כל כך עם האוגדן המרהיב הזה, כי הרגיש לי שהוא נכתב בדיוק על תקופתנו ומלחמתנו ואתגרינו. אך הפעם את ההשוואות והחיבורים לאירועי השעה אשאיר לכם. אסיים בתקווה שנדע להיות מוסריים הרבה יותר מאויבנו, כי אם לא, אפשר להוריד את המסיכה ולתלות את הגלימה.