בשבעה עשר באפריל שנת 2011, יום חמישי, אז עוד היתי חייל וגרתי באילת. חברת הלוין החלה לשדר סדרה חדשה של HBO. היא שודרה אז בימי חמישי, ארבעה ימים אחרי השידור בארה"ב מעבר לים. תחשבו על העולם לפני כמעט שמונה שנים. כמה הוא השתנה, כמה אתם השתנתם, ותראו שגם סדרות טלוויזיה השתנו.
זה הפך למורשת של 'משחקי הכס'. פרק לפני סיום העונה לתת לצופים איזשהו מהלך עלילה לא צפוי, אשר צופן בחובו מיתות מרובות ושינויי כיוון עלילתי. בעונה הראשונה אבדנו את נד סטארק בהוצאה להורג שהפכה את משחקי הכס לדיבור הכי חם עם מהלך ששינה את האופן שבו אנחנו מתייחסים לטלוויזיה ולדמויות.
אחרי שהסדרה סגרה מאחוריה את אחד מקווי העלילה הגדולים בפרק הקודם, השבוע אנחנו חוזרים למה שגרם ל'משחקי הכס' להפוך ל'משחקי הכס': התככים, המזימות, הסודות, ומעבר מידע חיוני בין דמויות בדרכים גלויות ונסתרות. עם שוך הקרבות מול צבא המתים של מלך הלילה, אנחנו חוזרים לקרבות האדם, ושחקנים שהיו פחות
רלוונטים חוזרים בתוספת הזמן למיקומים מרכזיים.
יום שלישי בערב הזדמנתי לתל אביב ועצרתי בחנות הקומיקס היקרה והותיקה, 'קומיקס וירקות' שברחוב קינג ג'ורג'. החבר'ה שם הצליחו סוף סוף לשחרר את המשלוח האחרון מאצבעות המכס הבירוקרטיות ומדפי החנות התמלאו בכותרים וצבעים, והחוברת השישית במספר של Heroes in Crisis מאת טום קינג וקליי מאן, הגיעה לידי.
לאחר זכייתו בפרסי הסרט והשחקן הטוב בגלובוס הזהב, התיישבנו באולם גלובוס מקס בבאר שבע וצפינו ב'רפסודיה בוהמית' (Bohemian Rhapsody) סרט אמריקאי בבימויו של בריאן סינגר. הסרט הראשון לשנת 2019 אותו תפסנו בקולנוע (למרות שיצא ב 2018). מעבר לאקסטטיות המובנת בסרט מוזיקלי מסוג זה, המנסה לתעד את קורותיה של אחת מלהקות הפופ-רוק הגדולות בכל הזמנים (Queen) וסולנה בעל הקול האלוהי, פרדי מרקורי, מדובר בסרט הוליוודי מהנה שמהווה ספקטקל קולנועי ששווה לתפוס על המסך הגדול. ותודה לחברותי היקרות שהפצירו בי ללכת לראות אותו.
אתם זוכרים את הימים שדמויות טיילו במשך עונה שלמה, לעיתים יותר, בפאתי ווסטרוז בכדי להגיע למחוז חפצם? טוב אז תשכחו מזה, הימים האלה מאחורינו. בפרק השלישי Queen's Justice של העונה השביעית של הסדרה אחד הקורבנות הראשונים הוא הזמן. מעכשיו, אומרת הסדרה, אנחנו מגישים מנות עיקריות ואלכוהול. את המשחקים המקדימים אנחנו זונחים כמעט לחלוטין, נשארו עוד ארבעה פרקים עד סוף העונה וצריך לקדם פה קווי עלילה, בריתות, מיתות ומלחמות.
פעמיים הלכתי לצפות ב'דנקרק', סרטו החדש של כריסטופר נולאן (כתב וביים), בקולנוע. בתקופה הזו מעטים הסרטים שמצליחים למקסם את החוויה המתאפשרת לך באולם החשוך מול המסך הגדול. מעבר לכך, זה פשוט נהדר לחיות בתקופה בה ניתן לצפות בבכורות של אחד מגדולי הבמאים של זמננו בקולנוע. שתהיו מבוגרים תוכלו לספר לילדים שלכם שאת הסרטים של נולאן ראיתם בקולנוע.
|
אושר גדול. ביום שני קמנו לשחר של יום חדש, בנקודת הזמן הזו יש הכי הרבה אנשים על כדור הארץ שהיו עליו משחר ההיסטוריה. אנחנו חיים בתקופה בה האנושות חייה בעולם תרבותי חסר גבולות, צופים וצורכים יחד את אותם מופעי תרבות כלל עולמיים דרך המסך הקטן שהפך למדורת השבט הגלובאלי- ולאחר מכן חוזרים לכיכר השוק, בין אם מטאפורית ודיגיטלית או גשמית ומציאותית, ומשתפים בהתרגשות וברגשות שהמופע העלה בנו, החששות, התהיות התאוריות והמסקנות.
גילוי נאות הכרחי- ספיידרמן הוא דמות הקומיקס האהובה עלי ביותר ואסביר למה. הדמות שיצר סטן לי בשנת 1962 ביחד עם המאייר סטיב דיטקו מכילה תפיסה פורצת דרך ושוברת מוסכמות לגבי מי הוא גיבור על. סטן לי לקח נער בן 15, העניק לו כוחות על בעזרת עכביש רדיואקטיבי אבל לא שם נולדה דמות הגיבור ספיידרמן. למעשה מדובר בגיבור העל הראשון שלא נהיה גיבור ברגע שקיבל את כוחותיו. בהתחלה משתמש פיטר פארקר בכוחותיו לטובתו האישית כדי להרוויח כסף. רק הטרגדיה של רצח בן דודו על ידי שודד שהוא לא התאמץ לעצור עוד כשיכל, הובילה אותו להבין את המשפט הקאנוני שכתב לו סטן לי: 'עם כח גדול באה אחריות גדולה' ולהפך לגיבור שהוא ספיידרמן.
